ענבל גל הייתה אשת עסקים מצליחה, שמילאה תפקידי מפתח, ביניהם סמנכ"ל חברה מסחרית בתל אביב. במשך שנים נהגה לעשות מדי יום את הדרך מביתה במושב נתיב השיירה לעבודתה במרכז הארץ, ובמקביל גידלה שלושה ילדים, אבל משהו בה היה חסר.
לפני חמש שנים הגשימה גל חלום ונרשמה ללימודי משפטים. מגיל 4 ידעה שזה הייעוד שלה, כשהוריה אמרו לה שהיא חייבת לעשות תואר כדי להצליח. תקופת הלימודים הייתה אינטנסיבית, חייה היו עמוסים במשימות ויעדים. כדי להפיג את המתח והלחצים, היא הייתה קמה בארבע לפנות בוקר ורצה לאורך חופי נהריה, וכך פתאום תעתע בה היצר להשתתף בתחרות איש הברזל. האימונים המפרכים בקבוצה, שבה היא האישה היחידה בין 15 גברים, לא התישו אותה ולא הרתיעו אותה. שנה של מסעות, חצאי מרתונים, מרתון, נסיעות שטח ושחייה, והכל כדי להגיע ליעד.
אלא שאז, תאונה עצרה הכל. לפני כחצי שנה, במהלך מסע אימונים ברכיבה על אופניים ליד טבריה, גל התנגשה ברוכב הצמוד אליה והתהפכה באוויר. היא איבדה את הזיכרון ואושפזה בטיפול נמרץ.
תדמית של עורכת דין
גל, בת 43, נולדה וגדלה בקרית אתא, נשואה לכפיר ואמא לארז, רוני ורוי, כיום היא מתגוררת בנתיב השיירה. היא ממש לא מושבניקית טיפוסית. לראיון היא מגיעה בשמלה שחורה ומחויטת מצוידת בתיק עסקים.
לאחר השירות הצבאי, היא מספרת, היא טסה לטיול בארצות הברית וממש רצתה להאריך את שהותה שם, אך אביה הפציר בה לתפוס את המטוס הראשון ולחזור לארץ, כי היא חייבת ללמוד לתואר ראשון.
"ההורים שלי חינכו אותנו שחייב להיות תואר, ולאחר מכן, אני חופשיה לעשות מה שאני רוצה. הקשבתי לאבא שלי, חזרתי לארץ וסיימתי תואר בלימודי מינהל עסקים. במשך 12 שנה עבדתי באורנג'. זו הייתה עבודה שבשנות ה-90 התקבלו אליה רק הטובים. הרגשתי שזה הבית שלי. נכנסתי לשם רווקה ויצאתי משם נשואה עם שלושה ילדים בתפקיד של מנהלת סניף בצפון. למרות התנאים והשכר המעולה, הרגשתי שאני צריכה לעזוב. המשכתי במסלול העסקי וניהלתי תיקי לקוחות, אבל זו לא הייתה ההגשמה שחיכיתי לה. בכל הפגישות שהגעתי אליהן, תמיד חשבו שאני עורכת דין. זו התדמית ששידרתי, המראה העסקי והנחישות כשפתחתי את הפה. זה היה חלום שקינן בי. גם אחותי עורכת דין.
"יום אחד אמרתי לבעלי שאני הולכת על זה, כי עד אז לא העזתי להוציא את זה מהפה שלי. ואז, יום אחד תיווכתי בין חברה שרכשה דירה לבין עורכת דין, והיא התקשרה אליי ואמרה שהם סגרו את העסקה בזכותי. ניתקתי את השיחה, והטלפון הראשון אחריה היה למכללה האקדמית כרמל. נתתי מספר כרטיס אשראי, שלחתי נתונים ונרשמתי ללימודים, שאני משלמת עליהם עד היום. לא ידעתי איך אשלם ואיך אסתדר כלכלית, אבל עמוק בלב ידעתי שזה מה שאני רוצה להיות".
במקביל ללימודים, התקבלה גל לעבודה כסמנכ"לית של חברת "גט סייל" בתל אביב. היום שלה היה מתחיל בארבע בבוקר בריצה בטיילת נהריה ומסתיים אחרי חצות לאחר עבודה במרכז הארץ ולימודים מפרכים.
גל: "שנה וחצי אחרי תחילת הלימודים החלה לקונן בי התשוקה להשתתף במרתון. התחלתי לרוץ למרחקים של 5 ק"מ. הורדתי תוכנית עבודה מהאינטרנט והתחלתי אימונים מפרכים מאוד. במקביל, התחלתי התמחות אצל עו"ד סופי ספקטור בחיפה. היא נתנה לי תחושה של מיליון דולר. ייצגתי בבתי משפט, למדתי גישור, עשיתי הכל והרגשתי בשיא. יום אחד ציירתי על היד את הלוגו של איש הברזל. הסתכלתי על היד ואמרתי לעצמי שאני הולכת לעשות זה. רציתי משהו מיוחד, שיוציא ממני הכל החוצה. וכך, במשך חודשים, ציירתי על היד את הלוגו ודמיינתי איך אחרי המסע שלי אני מקעקעת את איש הברזל על גופי".
אובדן הזיכרון
לשמחתה, בעלה היה שותף מלא למשאלותיה. השניים נרשמו לקבוצת אימונים של קוני דן, איש ברזל בעברו. "בועז, בעלי, אמר לי 'אם את עושה את זה, אני מצטרף'. הרגשתי שזה קצת השתלט לי על החופש. הייתה לי שעה של אימונים בבוקר שהיא רק שלי ופתאום מישהו רוצה להצטרף אליי. האימונים בקבוצה היו לא קלים, פתאום אמרו לי מה לעשות ואפילו חשבתי לפרוש, אבל התאפקתי. לעמוד הפייסבוק שלי הצטרפו מאות עוקבים, הזדהו, ביקשו לשתף. זו הייתה עבודה עצמית קשה, כי בקבוצה לא הרגשתי שהאמינו בי, היו בה הרבה גברים חזקים. גם כשקניתי אופניים היית צריכה לשכנע את המוכר שימכור לי אופניים לאיש ברזל".
ואז זה קרה. בדצמבר 2017, יום שבת, גל יצאה למרוץ אופניים שגרתי באזור טבריה. היא נזכרת: "רכבנו ממש צמוד האחד לשני, מרחק של חצי מטר ובמהירות של 40 קמ"ש. אלו הם חלק מהקריטריונים לתחרות העולמית. לפתע, הרוכב שלפני נעצר. עפתי באוויר והתרסקתי על הקרקע. חטפתי מכה חזקה בראש למרות שהייתי עם קסדה. פינו אותי לבית החולים מורדמת ומונשמת עם המון חבלות. התעוררתי יממה לאחר מכן, מלאה במכשירים, לא זוכרת כלום ממה שקרה. אני יודעת רק מהסיפורים. היה לי הליך שיקום לא פשוט. סבלתי מכאבי ראש עזים ונאלצתי להתמודד עם אובדן הזיכרון לטווח הקצר. חודש מחיי נמחק לחלוטין. זה השפיע על הבית ועל העבודה. למשל, הזמנתי טכנאי לתיקון מייבש הכביסה ויום לאחר מכן התקשרתי אליו ושאלתי אותו למה הוא לא הגיע אליי. לפני חודשיים עברנו בזירת התאונה, ופתאום חזרו אליי מעט רגעים מלפני התאונה".
חודש אחרי התאונה גל חזרה לרוץ, אלא שהקבוצה התקדמה ביעדים, והיא נותרה מאחור. "אחרי שניים-שלושה קילומטרים לא יכולתי לזוז. אמרו לי לפרוש. לפני חודש וחצי נסעתי עם חברה להשתתף בתחרות איש הברזל באילת. סיימתי את התחרות אחרי 11 שעות, ובזחילה הגעתי לסוף. היו לי הזיות, היה מאוד קר, אבל המטרה שלי הייתה קו הסיום".
בד בבד, גל סיימה את ההתמחות במשפטים. "ואז עמדה בפניי הבחירה – או לימודים למבחני הלשכה או להתחרות עם הקבוצה באיש ברזל באוסטריה", היא מספרת, "במשך חודשיים לא הצלחתי ללמוד כלום. ידעתי שאני צריכה לוותר על אחד החלומות, כי זה לא יכול ללכת ביחד. למבחני הלשכה ניגשתי רק כדי לראות מה זה, ויצאתי. שבוע לאחר מכן הייתי באוסטריה נחושה מתמיד להתחרות באיש הברזל, כי אני באמת מאמינה שזו התשתית לכל מה שאני בחיים. אף אחד לא האמין שאצליח לחצות את קו הסיום".
קעקוע ושרשרת
תחרות איש הברזל נערכה באוסטריה בתחילת החודש. המשימה הייתה לחצות 90 קילומטרים ברכיבה, שחייה וריצה בפרק זמן של עד 17 שעות. גל: "הבן שלי היה בקהל וחיזק אותי. את מסע האופניים סיימתי רק ארבע דקות לפני שזרקו אותי. למרות כל הקשיים עשיתי זאת עטופה בדגל ישראל וחציתי את קו הסיום".
שבוע לאחר התחרות, הלוגו של איש הברזל כבר קועקע על רגלה. היא עונדת גם שרשרת זהב עם סמל החוזק. "הכל קטן בחיים, השאלה היא איך מסתכלים עליהם", היא אומרת, "הוכחתי לעצמי שאני יכולה להגיע לאן שאני רוצה. לראשונה בחיי, לא התפשרתי על כלום. איש הברזל היה מבחני הלשכה שלי לחיים. עכשיו אשב ללמוד בתשוקה".
גל חזרה מהתחרות עטופה בתמיכה וגם הצעות להרצאות החלו לזרום. "אני רוצה להאיר את עיניהם של אנשים לא להיכנע לבינוניות. נתתי לילדיי השראה שאפשר להגשים חלומות".
