"ארגון הנוער הגאה זה הדבר שאני הכי גאה בו בחיים"

גל אוחובסקי נגע כמעט בהכל: קולנוע, מוזיקה, טלוויזיה, עיתונות * אבל גם כשהוא מתקרב לגיל 60, הדבר שהכי מדבר אליו היא הפעילות שלו למען הקהילה הגאה * רגע לפני ליל הסדר,ההומו הכי פעיל בישראל, שגדל בחדרה, התפנה לראיון חג מיוחד

גל אוחובסקי הוא סמל. גם היום, בגיל 59, כשהוא מלווה אותנו כמעט בכל מקום _ טלוויזיה, קולנוע, עיתונות _ כשרואים את אוחובסקי מיד ניצבת מולנו דמות ההומו הקלאסית. אוחובסקי ספג לא מעט ביקורות בעבר על הנחישות שלו להוציא אנשים מהארון, אבל מבחינתו מדובר בשליחות. הוא פשוט לא רוצה שילדים בגיל 15 במציאות של 2018 יעברו את מה שהוא עבר כילד שגדל בחדרה.

כבר שנים רבות שאוחובסקי לא מתגורר בחדרה, אבל הוא עדיין מגדיר את עצמו "חדרתי". אפילו את חשבון הבנק שלו השאיר בבנק לאומי בעיר. אמא שלו ניהלה את "מופת", אביו ז"ל היה וטרינר ידוע בעיר.

הבית עדיין ברחוב ארלוזורוב

רגע לפני שהוא עושה את ליל הסדר עם המשפחה בגבעת עדה, אוחובסקי מתפנה לדבר על זיכרונות הילדות, הקשר לחדרה, תעשיית הבידור, התקשורת, פוליטיקה וכמובן הקהילה הגאה.

נולדת בחדרה ולמדת בחדרה. יש לך פה עוד משפחה?

"לצערי אין לי יותר משפחה בחדרה. אבי נפטר ואימי עברה להתגורר בדיור מוגן בביתן אהרון. הבית שבו גדלתי, ברחוב ארלוזרוב, עדיין שייך לנו, אבל מושכר. האחים שלי ואני התפזרנו. אבל יש הרבה חברים של ההורים שלי שעדיין גרים בחדרה".

אילו זיכרונות יש לך מהמקום?

"הזיכרונות שלי מחדרה, הם בעצם כל זיכרונות הילדות. גרנו בהתחלה מול העירייה החדשה, ולמדתי בכיתה א' בבית ספר אחד העם. אחר כך עברנו לרחוב תרנ"א שם גרתי רוב היסודי. הייתי הולך בבוקר לבית ספר ארלוזרוב והדבר הכי אהוב עליי היה קולנוע חוף. לא רק שהייתי רואה שם סרטים, מדי שישי בבוקר הייתי הולך לראות את הכרזה והתמונות החדשות שהוחלפו, ולדעת איזה סרט ישחק השבוע. רחוב תרנ"א היה שכונה חמודה, עם הרבה ילדים מסביב, מכולת עם מסטיק באגורה ודברים כאלה. זיכרונות הילדות שלי מחדרה הם טובים מאוד".

אתה מגיע לחדרה? יש לך פה עוד חברים? מעניין אותך מה קורה בעיר הזו?

"אני לא כל כך מגיע, אבל זה תמיד מעניין אותי. כי כשואלים אותי מאיפה אני במקור אז התשובה היא מחדרה. אז אני תמיד שם לב, אני יודע מי ראש העיר. בתקופה שאימא שלי עוד הייתה פעילה, וניהלה את מופת, הייתי מעורב יותר, כי היא הייתה מספרת דברים. אבל היום אני בעיקר יודע מה קורה מהתקשורת. לפני כמה שנים הייתי בחדרה במצעד הגאווה הראשון, וזה מאוד משמח אותי כמובן שיש מצעדי גאווה בעיר. זה משהו שאני מציין תמיד בסיפוק".

מה אתה עושה כיום בתעשייה? מה על הפרק?

"אני כותב באופן קבוע טור באתר מאקו של קשת. חוץ מזה סיימתי להפיק סדרת רשת בינלאומית שכתבי ביחד עם אילן פלד, שגם הוא מחדרה במקור. ואילן גם משחק בתפקיד הראשי. זאת קומדיה מאוד מצחיקה. חוץ מזה אני מפתח כל מיני פרויקטים. בצד האחר של הפעילות שלי אני נשיא ארגון הנוער הגאה. זה ארגון שהקמתי ביחד עם יניב ויצמן לפני 15 שנה וזה הדבר שאני הכי גאה בו בחיים. אני אמנם לא מרוויח שם אגורה, ומעולם לא הרווחתי, למעשה רק תרמתי, אבל זה משהו מאוד מספק ומחמם לב".

איך היית מגדיר את עצמך? מפיק? תסריטאי? יוצר? מנחה? איש תקשורת?

"אני כנראה לא אדם שקל להגדיר אותו. אני איש תקשורת, יוצר קולנוע וטלוויזיה ופעיל חברתי. כאיש תקשורת אני כותב, ומופיע בטלוויזיה כשזה מתאים. כיוצר אני כותב, מפתח פרויקטים כמו סרטים וסדרות טלוויזיה, ומנסה לממש אותם. וכפעיל חברתי אני מתעסק בענייני הקהילה שלי, קהילת הלהט"ב".

מה הדבר הכי מעניין שיצא לך לעשות עד היום מבין כל עיסוקיך?

"שאלה מעניינת. הרבה דברים. נדמה לי שמבחינה עיתונאית האירוע הכי מעניין היה כשהתלוויתי בשנת 1992 מטעם עיתון חדשות, למשך שבוע למסע הבחירות של ביל קלינטון. הייתי העיתונאי הישראלי היחיד והראשון שם, ובעיקר הכרתי בפעם הראשונה את מערכת הבחירות האמריקאית. בתחום הקולנוע הדבר הכי מעניין הוא תמיד הדבר האחרון, אז צילומי סדרת הרשת שלנו "הבר מצווה" לפני כמה חודשים".

על מה לא היית מוותר ועל מה היית מוותר בשמחה?

"אני קצת פטליסט, אז אני מרוצה ממה שיש. בטח ברמה האישית. אני מצטער שאיתן (בן זוגו איתן פוקס _ א.ק.) ואני לא הבאנו ילדים לעולם, אבל מתנחם בשמונת האחיינים שלנו שאנחנו מאוד משתדלים להיות נוכחים בחייהם. וכמובן יש את המצב הפוליטי, הייתי שמח אם ישראל הייתה מקום פחות אלים, מכל הבחינות".

אתה אחד האנשים המשפיעים ביותר בקהילת הלהט"ב. למה זה כל כך חשוב לך?

"למה זה חשוב לי? זה מזכיר לי שכשהייתי קטן, היו מביאים לנו לבית ספר ארלוזרוב ביום השואה ניצולים שיספרו על עצמם. ופעם בא אחד, והיינו ילדים קטנים, ולא הקשבנו אז הוא צעק עלינו "תתביישו לכם, אין לכם כבוד. אתם בכלל לא מבינים מה זה שאין לך מדינה! שאין לך גב!". אז כמובן צחקקתי ולא הבנתי מה הוא רוצה. אבל היום אני מבין. אני הומו. ולשמחתי הייתי חלק מהמהפכה שהפכה אותי לאדם לגיטימי בחברה. כשהייתי בן 13 בחדרה והבנתי מה אני מרגיש, לא היה עם מי לדבר, ולא הייתה אפילו מילה כזאת. אני שמח שהיום ילד בן 15 בחדרה שמבין שהוא הומו, יכול ללכת לקבוצה של איגי בעיר, יכול לפתוח טלוויזיה ולראות הומואים, לסביות וטרנסים שמדברים על עצמם באופן חיובי. וכמובן יש מלא אינפורמציה ברשת. אז למה זה חשוב לי? כי זה אני! ולא מגיע לי פחות מלאף אחד אחר".

בעבר זכית לביקורות על הרצון העז שלך להוציא אנשים מהארון. בדיעבד, היום אתה מבין מאיפה הן הגיעו? אתה מתחרט?

"אני לא מתחרט. זה היה נכון לזמנו. כדי להשיג זכויות אתה צריך להיות נוכח. ואנשים מפורסמים, שכולם יודעים עליהם, אבל אסור לכתוב עליהם בעיתון, משדרים מסר רע מאוד, שאומרים "זה לא טוב להיות כמוני". על זה היה כל הוויכוח. כמובן שזכותו של כל אדם להחליט מתי ואיך ואם לצאת. אבל כשמישהו מתראיין כל היום בעיתון, ומדבר כאילו על חייו הפרטיים, נוצר פער לא נעים. ואז ילד או ילדה בחדרה שבאים לצאת מהארון יכולים לקבל מסר לא טוב, שזה משהו שלא כדאי לעשות. הוויכוח היה תמיד רק מול אנשים מאוד מאוד מפורסמים, שכולם יודעים עליהם והם בחייהם הפרטיים מחוץ לארון. זה אף פעם לא היה על שמועות או על רמזים".

לדעתך היום, אחרי כמה שנים של פעילות הסברתית די אינטנסיבית, יותר קל לקהילה בחברה "הרגילה"?

"אני חושב שזה משתפר כל יום. להיות מיעוט זה לא פשוט. כמו נשים, כמו מזרחיים, כמו אתיופים, כמו ערבים. מצד אחד יש הישגים, מצד שני יש עדיין קיפוח. אז שר האוצר הוא מזרחי, אבל אין משוררים מזרחיים על שטרות כסף. וצריך כל פעם לדעת לאן להפנות זרקור. למה שטוב ומתקדם או למה שטרם תוקן. אז בחדרה יש מצעד גאווה. כל הכבוד לנו. אבל הייתי שמח אם אנשי ש"ס במועצת העיר היו לומדים ומפנימים דיבור יותר מעודכן על הקהילה שלנו. ובעיקר מבינים שגם אצלם יש הומואים ולסביות, ועדיף לקבל אותם ולהקל על חייהם, כי הם לא ישתנו".

התאגיד טוב או רע לדעתך? ומדוע?

"בעיניי התאגיד זה דבר טוב. אבל עכשיו זה מאוד הסתבך. אני לא ממש מעריץ של ראש הממשלה. אני חושב שהוא פועל מאינטרסים מאוד צרים. ושהוא אדם שאיבד את דרכו. הייתי מעדיף שבן חדרה משה כחלון יחליף אותו".

אנחנו נמצאים בערב פסח. יש סיכוי שעמישראל ייצא מעבדות לחירות מתישהוא? או שהמציאות של ישראל 2017 תמשיך לשלוט שנים רבות?

"שאלה טובה. אולי תעשו על זה משאל רחוב?".

מה עם פוליטיקה? מעניין אותך?

"הפעילות שלי בקהילת הלהט"ב היא פוליטית. אם אתה שואל על הכנסת? לא, זה לא מעניין אותי. אני תמיד אומר שאולי כשאהיה זקן, אסכים לקבל איזה תפקיד ממלכתי, אולי שגריר ביפן".

עם מי אתה בליל הסדר?

"בליל הסדר השנה אנחנו המונים. אנחנו מתארחים אצל בן דוד שלי בגבעת עדה, שזה אומר כל הצד של אחות של אימא שלי על ילדיה, נכדיה וניניה. אנחנו מעטים יותר, זה רק איתן ואני. אבל אימא שלי באה איתנו ואח שלי עם ילדיו ועם החותנת שלו והמשפחה שלה. זאת שנה די נדירה כי בדרך כלל אנחנו, בתור אשכנזים, זה סדרים של 12_15 איש גג".