לבנה מנשה, תושבת קיסריה, באה לחוף הקשתות בקיסריה עם שלושת נכדיה, שני בנים ובת, בגילאי גן ובית ספר יסודי. הילדים משחקים יפה בחול, בונים ארמון ומאוד נהנים, בזמן שלבנה מתמקמת מולם על החול, לא רחוק מהמים.
"אני באה לכאן במשך הקיץ עם הנכדים", היא מספרת, "אני אוהבת את החוף הזה, כי הוא קרוב לי לבית. אנחנו באים אל החוף בין 8:00 ל-10:00, בשעות שבהן יש שקט, אין כדורגל ואין מטקות, ואיש לא מפריע. אני גם נכנסת עם הנכדים למים, עוד מעט. עכשיו הם אוהבים לשחק בחול, ואחר כך שוטפים ומשכשכים במים".
עונת הרחצה, מבחינת לבנה ומשפחתה, מתחילה לקראת פסח ומסתיימת בסוף ספטמבר. "אני באה עם הנכדים לים במשך השבוע. בשבתות אני באה פחות, כי אז הנכדים עם הוריהם. אבל גם ההורים לוקחים אותם לים, בשבתות".
מיכאל גולדנברג, תושב אור עקיבא, אוהב את חוף הקשתות הקרוב לביתו, ומבלה בו חלק רציני מחייו. אני מוצאת אותו בשעה 9:00 בבוקר כשהוא בעיצומה של פעילות ספורטיבית על החוף, מלווה בחבר. "זה החוף שאני בא אליו באופן קבוע, כבר חמש שנים, מאז 2011", מספר מיכאל, "אני מגיע לכאן חמישה ימים בשבוע. אני בא לחוף ב~8:00 ונשאר כאן במשך שעתיים וחצי, ואחר כך ממשיך את היום".
מה אתה עושה על החוף?
"אני עושה פה התעמלות, אני עושה הליכה, וכשמזג האוויר מאפשר את זה, אני גם שוחה".
מסתבר שההליכה שעושה מיכאל הספורטיבי על החוף היא הליכה ראויה לשמה: הוא מספר שהוא הולך בכל פעם מרחק של 7 קילומטרים, במסלול שהוא מתחיל בחוף ג'סר א זרקא ומסיים בחוף הקשתות.
אלעד פרץ ודודו נחום מתעוררים בעצלתיים בשעה 8:30 בחוף הקשתות, באוהל שהקימו במקום אמש. הם נשארו לישון בחוף, והם מתכוונים לשהות בו עד הצהריים ואז ללכת. אלעד מכין קפה שחור על גזיה בזמן שדודו מתעורר בשלבים, והשניים מספרים שבלילה לא הפריעו להם, אבל היה אקשן מסביב: "היו פה אנשים שהדליקו מדורות בלילה, היה הרבה רעש ובלגן".
אלעד הוא תושב באר שבע ודודו תושב אשדוד, והם עוברים בחוף הקשתות במהלך טיול ותקעו בו יתד ללילה. "זו הפעם השנייה בחיינו שאנחנו מגיעים לחוף הזה", הם מספרים. "הגענו לאזור במטרה לעצור בחוף דור, אבל חוף דור היה סגור, אז עברנו לכאן".
בתור חובבי ים, בטח יש לכם חופים שווים באשדוד.
"נכון. אנחנו באמת אנשי ים מושבעים, ובדרך כלל אנחנו מבלים בחוף באשדוד. או בים של באר שבע (צוחקים). אבל עכשיו אנחנו במהלך חופשה. הגענו לכאן לנוח, וזה מה שאנחנו עושים פה: נחים, נהנים ולא עושים כלום. את רוצה קפה?".
ואליד יחיא, בן 61, יליד חדרה ותושב כפר קרע, הוא דמות קבועה וחלק מהנוף בחוף הקשתות. הוא מגיע לחוף בכל בוקר ובכל מצב. אני מוצאת אותו כשהוא עוצר באמצע ריצה על החוף כדי לענות באדיבות לשאלות ששואלת אותו אחת המבקרות, המבקשת לדעת פרטים על התנאים בחוף. אין ספק שהוא האדם המתאים לשאול אותו את כל השאלות.
אחר כך הוא מספר לי: "אני נמצא פה כל יום, בחורף ובקיץ, כבר 22 שנה, אפילו כשיש גשם, קור או סערה. אני מגיע לחוף בדרך כלל בשעה 6:00 בבוקר, נמצא פה עד סביבות השעה 10:00, ואז מתפנה לעבודותיי. אני חי את הים ואוהב אותו. אני פוגש פה המון אנשים, ואני בקשר עם כל מי שבא לחוף. אם יום אחד אני לא בא, למחרת כולם שואלים אותי איפה הייתי".
מה אתה עושה כשאתה על החוף?
"אני רץ כל בוקר על החוף 12 קילומטרים, שוחה 2 קילומטרים, ויש לי גם סירה בים, לשיט. כל בוקר אני שוחה עד לאי (האי הקטן שמול חוף הקשתות), מסתכל בתוך המים עם משקפת צלילה, ושוחה חזרה. בסופי השבוע אני גם מקים פה אוהל, ושוהה כאן, תמיד בחוף הזה".
למה דווקא חוף הקשתות?
"בנוסף לזה שהחוף קרוב לי לבית, אני פשוט אוהב את המקום. קשה לי להחליף אותו במקום אחר".
