"אני מאוד מעשית ופרקטית וחושבת קדימה. אביא תוצאות יפות"

מנכ"ל המשרד לפיתוח הנגב והגליל היוצאת, סיגל שאלתיאל הלוי, היא האישה הראשונה בצפון שהצליחה לעשות היסטוריה, ומונתה לראשת המועצה המקומית תעשייתית מגדל תפן.

הראיון עימה מתקיים בקשר טרנס אטלנטי. לראשונה זה המון שנים אפשרה לעצמה שאליתאל-הלוי חופשה משפחתית ארוכה בארצות הברית לצד משפחתה.  אל ביתה במושב מנות, בתחום המועצה האזורית מעלה יוסף, היא תשוב בדיוק היום. זה יהיה סוף השבוע האחרון לפני שתיכנס, ממש ביום ראשון הקרוב, לנעליים של ראש מועצת תפן.

שאלתיאל-הלוי נרגשת, ובצדק. אמנם מינויה לא הצריך מערכת בחירות סוערת, פוליטית ועסיסית כפי שנהוג בפריפריה, אבל היא מוכנה ל"חזור הביתה", לתפקיד מרתק ביותר,כשהיא ללא ספק שועטת קדימה אל הבאות.

בראיון עימה מתגלה אישה אמיתית וכנה, שחיה עם רגליים על הקרקע ולא מפזרת סיסמאות לחינם. אחת שיודעת את המצוקות הגדולות של הצפון והגליל ומחכה לשינוי ולפריצת דרך.

שבע שנים הייתה חלק מכל התכניות לקידום הצפון עליה התבשרנו השבוע. עבודה קשה וסיזיפית מול סבכי בירוקרטיה גדולים והיעדר תקציבים. היא ישבה שם בתחילת הדרך בתור ראש אגף גליל ועם השנים התקדמה להיות מנכ"ל המשרד לפיתוח הגליל והנגב.  בהתחלה זה היה עם השר סילבן שלום, ובשנים האחרונות עם השר אריה דרעי.

העבודה לצד דרעי היוותה גם סוג של באז תקשורתי. בכל זאת, מנכ"ל אישה לצד שר חרדי. התקשורת אהבה את זה מאוד, ושאלתיאל-הלוי קיבלה לא מעט במה.  לפני מספר חודשים החליטה שהיא חייבת לעצור. הנסיעות ממושב מנות לירושלים בכל יום, במשך שנים, הפכו לקשות. היא הרגישה שהיא צריכה להיות גם בבית.  שאלתיאל-הלוי ניגשה לשר דרעי, והודיעה על עזיבתה. לא היה לה קל בכלל, כך היא מתארת. היא לא ציפתה שבאותו מעמד דרעי יציע לה מינוי לראש מועצת תפן לחמש השנים הקרובות.

"אני לא מבזבזת שום רגע, זה האופי שלי. אני מאוד מתרגשת מהתפקיד", מסבירה שאלתיאל-הלוי, "אני מרגישה שאני חוזרת לתחום שהייתי קשורה אליו בעבר.  אמנם חוזרת לפן המוניציפלי, אבל שנותן עוד זווית לעסוק בה ברמה המקומית. זה מאוד מאתגר, אני רואה הזדמנות אדירה וערך מוסף שאביא עם הידע והניסיון מהצד הממשלתי, לפעול ברמה מוניציפלית ולסייע. התפקיד הזה הוא קפיצת מדרגה בשבילי, וגם לאזור. עכשיו אני אפעל מתוך האזור ואשמח להיות מעורבת בפורומים של נשים ועמותות סיוע ברמה המקומית".

שאלתיאל-הלוי מתייחסת גם לנושא המגדרי: "נשים יכולות לבצע את העבודה יותר טוב מגברים, אין סיבה שלא יהיו כאן נשים בתפקידי מפתח. אני מקווה שזה ייתן פתח לנשים אחרות".

מקום עסקי ותרבותי

המועצה המקומית תעשייתית מגדל תפן נוסדה בשנת 1991 לאחר פירוק המועצה האזורית מרכז הגליל. עשור לפני, בתחילת שנות ה-80, הוקם גן התעשייה בתפן על ידי התעשיינים ומייסדי מפעל ישקר, סטף ואיתן ורטהימר, במטרה להוות בית למפעלי תעשייה. תפן משמשת בסיס תעסוקתי ל-6000 תושבים בצפון. הייצוא הכולל של המפעלים בתפן עומד בשנים האחרונות על יותר מ-10 אחוז מהייצוא התעשייתי של מדינת ישראל.  

המועצה התעשייתית היא רשות מוניציפלית המנהלת אזור תעשייה בין עירוני, שבתחומה פועלים אך ורק מפעלי תעשייה, רובם ככללם מוטי ייצוא, בעליה החולקים תשתיות ומערכות ציבוריות משותפות שמספקת המועצה. המודל העצמאי של המועצה התעשייתית הוא הראשון מסוגו בארץ.

שאלתיאל-הלוי מאמינה במודל ובחזון של תפן לחתירה לעצמאות כלכלית באמצעות ייצור מקומי ועולמי. היא מסבירה: "תפן  צריכה להיות במרכז העשייה. המטרה שלי היא  להרחיב את המועצה עבור מקורות תעסוקה, לפתח אותה ברמה החברתית עסקית, וכך לנסות לצמצם את פערי המרכז לצפון. שלא ידברו על תפן כאזור תעשייה, יפה ונחמד, אלא כמחולל שינוי ומשפיע על כל הגליל המערבי. בתפן יש 87 חברות מכל העלום והסוגים. אני אלמד את המקום והחברות והמנכ"לים השונים. אני מאמינה שתוך כדי למידה אתחיל לנוע. אני רואה יתרון להשאיר את תפן כמועצה תעשייתית בפני עצמה, זה רק יסייע לקידום האזור ממקום נטול אגו".

זוגיות חזקה ומשפחה

שאלתיאל-הלוי, בת 48, נשואה לשמוליק ואם לשלושה ילדים בוגרים.  היא נולדה וגדלה בשכונת עמידר בנהריה, בת שביעית מתוך שמונה אחים; חמש בנות ושלושה בנים. משפחה מרוקאית שורשית שעלתה לארץ בשנת 63. אביה עבד במפעל ואמה במשק בית. את בעלה הכירה בגיל 15 וחצי והם נשואים 31 שנים. את בעלה מגדירה שאלתיאל-הלוי כנפש תאומה. לפני מספר חודשים גם חיתנה את ביתה הבכורה. "לולא המשפחה שלי לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי", היא אומרת בגאווה, "התחתנתי בגיל 18 וחצי, אנחנו זוג שקודם כל נולדו לו הילדים ואחר כך באה הקריירה. עשינו הכל יחד ואנחנו מאד גאים".

הילדות בנהריה מעלה בה נוסטלגיה: "נהריה זה הלב שלי. זו הייתה ילדות מאוד פשוטה. גדלנו על צנעה וענווה ועל הביחד.  אני גאה במשפחה שלי מאוד והם שמחים שאני חוזרת לצפון. כילדה שגדלה כאן, אני רואה שיש שינויים, אבל עדיין יש הרבה מאוד עבודה".

מבחינתה, התיירות היא מילת מפתח. "התיירות בצפון מבחינתי, היא עוגן משמעותי לפיתוח, מצד שני היא גם עשתה רע. רואים את הצפון ירוק ויפה ואז חושבים שהכל פה טוב ולא רע. זה אומנם אורחים שמבקרים, אבל הם לא חיים כאן, ואנחנו חיים כאן. ולכן יש סוג של אחיזת עיניים.

"בנגב, לעומת זאת, המיתוג של סייבר ובאר שבע זה מאוד נכון, ומתאים. אני חושבת שהצפון חייב להתקדם לתחומי מדעי החיים, הפקולטה לרפואה, קריית מדע, ביו טק, פחות הייטק, אולי בתחום המדיקל. יש את נושא החדשנות בתחום התעשייה הקלאסית ואי אפשר להרוג את הדבר הזה. רוב תושבי הצפון עובדים שם. לכן אני מאמינה בגישה של  התעשיין סטף ורטהימר והשבוע אפגש איתו. העבודה מרתקת אותי. הראש שלי עסוק במחשבות. אני מאוד מעשית ופרקטית וחושבת כבר קדימה. אני בטוחה שאביא תוצאות יפות".

שאלתיאל-הלוי עבדה עם שני שרים במשרד לפיתוח הנגב והגליל: סילבן שלום ואריה דרעי. "אלה היו שבע שנים מאתגרות עם הרבה עשייה. ראיתי רק את הפריפריה לנגד עייני. עבדתי תחת שני שרים עם אג'נדות שונות ובהצלחה רבה. זה לא קל להחליף שרים, אבל צריך להאמין בזה ולבצע את התקציב והמשימות.  שניהם היו שרים די מאתגרים, כל אחד בתחומו. כשדרעי נכנס לתפקיד הייתי בטוחה שאני לא נשארת, כי זו משרת אמון, אבל היה חיבור. הוא ביקש שנמשיך לעבוד ביחד והרחבנו את המשרד לפיתוח הפריפריה ולא רק לנגב וגליל".

הופתעת מההצעה שלו?

"מאוד שמחתי. זו החלטה שממש לא הייתי מוכנה אליה. חשבתי שאהיה בבית ואנוח קצת ואני מרגישה מאוד גאה. בחיים לא חשבתי לעבור דירה למרכז. נולדתי פה ואני אמות בצפון. אני מוכנה לעולם המוניציפלי ואסתדר גם ברמת הפוליטיקה המקומית".

הצעירים במיאמי והשאיפה

את הנר הראשון של חנוכה הדליקה שאלתיאל-הלוי במיאמי, לצד ישראלים צעירים שפגשה שם. "אני רואה את הצעירים הישראלים שחיים במיאמי וליבי נחמץ. שאלתי אותם מאיפה אתם? הם אמרו מדימונה, שלומי קרית גת, ממעלות. מה אתם עושים פה? עובדים מאוד קשה כאן? הם ענו לי 'אנחנו עובדים אבל יש תמורה לכסף, בארץ אין'. מבחינתי זה מה שאנחנו צריכים לשאוף במדינה, לעזור לכל הצעירים האלה, ואם בפריפריה לא יכולים לקנות בית, זה בעיה. משהו קרה פה.

"אני רואה את ילדי איך הם חיים כאן בצפון, ונלחמים להישאר כאן, הם לא רוצים לעזוב. אני חיה את המצוקות של כל הזוגות הצעירים. הבת שלי התחתנה וגרה ביחידת דיור וגם לה לקח כמעט שנה למצוא עבודה בצפון לאחר שסיימה תואר. לכן, אני רואה את תפן בעוד חמש שנים מחזקת את הצד העסקי בעוד מפעלים בשביל אותם צעירים שיקבלו מקורות תעסוקה, ויש גם את אתגר הגז הטבעי שארצה להתמודד איתו".

מתי תרגישי שקטפת את הפירות?

"לשמחתי השיקו השבוע את תכנית הצפון. אני מקווה שנצא לדרך חדשה כי עבדנו על זה לא מעט. כשאני אראה את מתחם הקבע של הפקולטה לרפואה שצריך לקום בצפת ותוכנית מנהיגות רפואית שהשקנו השנה, נקטוף את הפירות בעוד שנתיים-שלוש. זו תכנית שמדברת לבוגרי הפקולטה לרפואה. הם נדרשים להגריל סטאז' בבתי חולים, אבל הם אמורים לרשום סדרי עדיפויות. כדי לעודד את הסטודנטים לרשום נהריה, צפת או פוריה, אנחנו מעניקים תמריצים של מלגות, סיוע בשכר דירה ומענקים. זה לוקח זמן. אנחנו עושים את זה מתוך לב שלם ואמונה שזה הדרך לצמצם את הפערים כי זה לא מובן מאליו. יש גם תוכנית סטודנטים בונים עתיד, שרצה שנה רביעית".

את בונה על קריירה פוליטית?

"ימים יגידו".