fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

אז מי שלח לכלא, דיין או רפול?

יועז הנדל ציין כי רפול אמר שחייל שלא היה בכלא, הוא לא חייל. קם ידידי, איש הצנחנים, והודיע כי דווקא דיין אמר את הדברים. כך או אחרת, את הטרמפ עם רפול לעולם לא אשכח
משה דיין (צילום: סער יעקב, לע"מ)

בתוכניתו בערוץ 1 החדש אמר יועז הנדל שרפאל איתן (רפול), כששירת כרמטכ"ל, אמר שחייל שלא היה בכלא הוא לא חייל – רוצה לומר חייל קרבי כי צריך להיות קצת פרא אדם. ידיד שלי, איש צנחנים במילואים, דיבר עם הנדל ואמר לו שהמשפט המפורסם נאמר על ידי משה דיין כשכיהן כרמטכ"ל, ומכאן ואילך התפתח ויכוח בהודעות וואטסאפ.

אז מי אמר את המשפט, דיין או רפול? בסוף החליטו הידיד והנדל לפנות לבורר. קאצ'ה, איש הצנחנים, סגן אלוף במילואים וחבר קיבוץ נווה איתן, איש שליבו ופיו שווים, חשב ואמר שהוא בעצמו נכנס פעם לארבעה ימים בכלא, ומי שהכניס אותו היה לא אחר מאשר מפקדו הנערץ רפול. לגבי מי אמר את המשפט, קאצ'ה לא לא בטוח.

אני הייתי חייל קרבי וגם ישבתי בכלא צבאי, ואני חושב שמה שהיה נכון לשנות ה-50, כלל לא תופס לגביי היום. ובכלל, ישנם מיתוסים שאבד עליהם הקלח. אני זוכר שנסעתי פעם בטרמפ עם רפול מצומת פורייה לעפולה. רפול היה אוגדונר בדרגת תת אלוף, ואני בטוח שהוא שם לב לשיער הפרא שהיה על ראשי ולסנדלים שנעלתי (הייתי בעל פז"מ בנח"ל ובקיבוץ). רפול נתן לי מפירות העונה ושתק רוב הדרך. אני מניח שעברה בו מחשבה להכניס אותי לכלא, אבל גם לרפול הקפדן היו קווים אדומים – "להסגיר" חייל למשטרה הצבאית חייל שבערב שישי עושה את דרכו הביתה, זה אכזרי. כך זכיתי לנסוע עם רפול האגדי, כאשר כל הדרך אני שותק ומתפלל שהכל יעבור בשלום. לכלא לא הגעתי בפעם הזאת, אבל אני בטוח שאת המשפט על חיילים וכלא, אמר משה דיין ולא רפאל איתן.

משה דיין (צילום: סער יעקב, לע"מ)
משה דיין (צילום: סער יעקב, לע"מ)

ספר וסרט

שבוע הספר הוא תמיד אתגר להגיע לכמה שיותר ספרים וסופרים חדשים. נכון שאוהבי הקריאה לא זקוקים לשבוע הספר, שכן עבורם הספר הוא חלק בלתי נפרד מחייהם, אבל השנה יותר מבעבר יש ויכוח – האם בעתיד הספר המודפס ייעלם מהמדפים ואנשים יקראו אותו במהדורה דיגיטלית.

אני לא מסוגל לקרוא ספר באינטרנט. עבורי ספר הוא הרגל ישן, כמו עיתון. העיתונות איכשהו מסוגלת לעשות מעבר אינטרנטי, אבל לגבי ספר זה כבר סיפור אחר. האינטרנט ורסטילי, האינפורמציה מרצדת, ובסוף אתה פחות מרוכז. קריאת ספר בעיניי היא אחד משיאי האינטימיות, ולכן לדעתי הספרים ישרדו את הטכנולוגיה.

לאחרונה נתקלתי ברשימת 190 הספרים שמומלץ לכל אדם לקרוא. בדקתי וגיליתי שקראתי כ-46 אחוז מהם, כ-90 ספרים, וזה בהחלט מספק. לעניות דעתי, ברשימה חסרים כמה ספרי חובה כמו "חירות או מוות" ו"זורבה היווני" מאת ניקוס קאזאנצאקיס, "אהבה בימי חולירה" של גבריאל גארסיה מארקס ועוד רבים וטובים.

העולם מורכב מאוקיינוס של ספרים וסופרים, וכל אחד והעדפותיו. הספר שהכי חסר ברשימה לטעמי וחייב להיכנס לתוכנית הלימודים הוא "40 הימים של מוסא דאג" מאת פרנץ וורפל, רומן מדהים שפורסם שנתיים לפני שואת היהודים ועוסק בשואת הארמנים. בקשר לסרטים, נער הייתי וגם זקנתי, ולא מצאתי סרט שעלה על הספר, אולי בעצם אחד – "המנדולינה של קפטן קוראלי" בכיכובו של ניקולס קייג'. בכל השאר הספרים ניצחו בגדול.

רפאל איתן (צילום: חנניה הרמן, לע"מ)
רפאל איתן (צילום: חנניה הרמן, לע"מ)

חנייה בבתי חולים

בזמן האחרון הסתובבתי רבות במוסדות רפואיים ברחבי הארץ כדי לבקר קרוב משפחה. גיליתי שכל בית חולים הפך לעיר, ואתה חייב לשלם חנייה בכניסה – כ-40 שקלים לשלוש שעות. ואני שואל למה הרפואה עושקת אותנו? בנאדם שיום יום מגיע לבית חולים צריך לשלם יותר מ-1000 שקלים בחודש על חנייה. מדוע אזרחים במצוקה נאלצים לשלם מיסים עקיפים בצורת חנייה יקרה? האם 10 שקלים לארבע שעות חנייה לא מכסים את החזקת החניון?

לבית החולים יש גם מזנון שנמכר בו סנדוויץ' מניאטורי ב-20 שקלים. אי לכך, ביום השני הגעתי עם צידנית ובה סנדוויצ'ים ומים. שאלו אותי אם באתי לפיקניק, ואמרתי שאני חוסך 100 שקלים כל יום על אוכל וקפה. כמו כולם, אני שונא להיות פראייר. אספרסו ב-10 שקלים, מים ב-10 שקלים, סנדוויץ' מניאטורי ב-20 שקלים וחנייה ב-40 שקלים – כל זה מהווה עושק של הציבור שזקוק למרפאות. מישהו חייב לעשות חושבים ולרחם על ציבור החולים ובני משפחותיהם.

חלק מהמרפאות שוכנות ליד הים, וזה הזכיר לי את המשפט המיתולוגי של שייטי הצפון: הלוואי וכל החיים נראה את רמב"ם מהים ולא ההיפך – את הים מרמב"ם. שתהיו בריאים וחזקים.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות