fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"אבא גאה שאני נמצא במקום שבו הוא נלחם ביום כיפור

אלמוג דובשני, נהג טנק מקיבוץ ברקאי, עושה בימים אלה תעסוקה מבצעית באותם המקומות שבהם נלחם אביו, שאול דובשני, בקרבות הבלימה הידועים ברמת הגולן
סוגר מעגל עם אבא. אלמוג דובשני על הטנק. צילום: דובר צה"ל
סוגר מעגל עם אבא. אלמוג דובשני על הטנק. צילום: דובר צה"ל

 

אלמוג דובשני, בן 19 מקיבוץ ברקאי, נהג טנק בחטיבת ברק של חיל התותחנים, עושה בימים אלה תעסוקה מבצעית ברמת הגולן ועובר באותם מקומות שבהם נלחם אביו, שאול דובשני, בקרבות הבלימה הידועים ברמת הגולן במלחמת יום כיפור.

הוא התגייס לפני קרוב לשנה והגיע לתפקידו לפני כשלושה חודשים. "לפני שהתגייסתי אבא לא סיפר לי הרבה על המלחמה. הוא היה איש חי"ר בחטיבת אלכסנדרוני והשתתף בקרבות הבלימה הקשים במלחמה, למרגלות החרמון. עכשיו, כשאני משרת במקומות האלה, אני עדיין יכול לראות את השאריות שנותרו מהמלחמה. באזורים מסוימים יש טנקים הרוסים, מכונות ישנות, הרבה מוצבים נטושים מהעבר, שבחלקם יש גם אנדרטות זיכרון".

כשאביו של אלמוג בא לבקרו באחת השבתות, השרידים והאתרים ברמת הגולן הזכירו גם לו את המלחמה שהתרחשה לפני 43 שנים, כפי שמספר אלמוג: "אבא שלי נזכר פתאום בהרבה דברים, זיהה מקומות שהיה בהם אז. הוא אמר שמאז המלחמה לא ביקר במוצבים ברמת הגולן ושהוא מרגיש גאווה שאני משרת באותו מקום".

הביקור של האב הציף את הזיכרונות מהימים הקשים ההם. "מה שנשאר עם אבא והיה לו חשוב להעביר לי הוא הרעיון שתמיד צריך להישאר בן אדם. הוא סיפר שבמלחמה תפסו שבויים סורים והתנהגו אליהם בצורה אנושית, עשו כל דבר מתוך היגיון".

סוגר מעגל עם אבא. אלמוג דובשני על הטנק. צילום: דובר צה"ל
סוגר מעגל עם אבא. אלמוג דובשני על הטנק. צילום: דובר צה"ל

אלמוג הגיע לשריון מתוך החלטה. "רציתי להיות בשריון ולא היה לי משנה באיזו פלוגה. שני אחיי הגדולים היו גם הם קרביים _ אחד בשריון והשני בנח"ל ולשניהם היה ברור מילדותם שהם יהיו קרביים. כשהגיע זמני להתגייס הרגשתי שהם לא כל כך רוצים שאלך לקרבי. גם אמא לא רצתה, אבל אבא אמר: 'תעשה מה שאתה חושב שצריך לעשות, אני מקבל כל החלטה שלך'. אחי יעץ לי ללכת להנדסה קרבית או לשריון. בלי לזלזל בחי"ר, כמובן, להיות טנקיסט זה מעניין כי זה משמעותי, זו עבודה מורכבת, ובמלחמה יש לטנק עוצמה מיוחדת".

ביום כיפור הקרוב הוא יישאר בבסיס. "אני רוצה לאחל חג שמח לכל מי שקורא את העיתון".

רמת הגולן היא אכן אזור שהשתמר כמעט ללא שינוי מאז 1973. כשאביו של אלמוג בא לבקרו באחת השבתות, השרידים והאתרים ברמת הגולן הזכירו גם לו את המלחמה שהתרחשה לפני 43 שנים, כפי שמספר אלמוג: "אבא שלי נזכר פתאום בהרבה דברים, זיהה מקומות שהיה בהם אז. הוא אמר שמאז המלחמה לא ביקר במוצבים ברמת הגולן, ואמר שהוא מרגיש גאווה כשהוא רואה את בנו משרת באותו מקום".

האם אביך העביר לך את הלקחים האישיים שהפיק מהמלחמה ההיא? –"כן. מה שנשאר איתו מאז ושהעביר לי הוא הרעיון שתמיד צריך להישאר בן אדם. הוא זכר איך גם כשהחיילים תפסו שבויים במלחמה, הם התנהגו אליהם בצורה אנושית, ועשו כל דבר מתוך היגיון".

אלמוג דובשני הגיע לשריון מתוך החלטה. "רציתי להיות בשריון, ולא היה לי משנה באיזו פלוגה. שני אחיי הגדולים היו גם הם בשירות קרבי אחד מהם בשריון והשני בנח"ל. לשניהם היה ברור מילדותם שיהיו קרביים, וקיבלתי מהם תחושה שהם לא כל כך רוצים שאלך גם אני לקרבי. גם אמא לא רצתה, אבל אבא אמר: 'תעשה מה שאתה חושב שצריך לעשות, אני מקבל כל החלטה שלך'. אחי יעץ לי שמכיוון שהחלטתי להיות קרבי, שאלך להנדסה קרבית או לשריון. בלי לזלזל בחי"ר, כמובן, להיות טנקיסט זה מעניין כי זה משמעותי, זו עבודה מורכבת, ובמלחמה יש לטנק עוצמה מיוחדת".

את יום כיפור הוא סוגר בבסיס, והוא מסכם לכבוד חגי תשרי: "אני רוצה לאחל חג שמח לכל מי שקורא את העיתון".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות