סיגל עשת-שפט, אמנית ויוצרת, ראש פינאית, תציג בגלריית המבואה 'מחניים', את תערוכתה החדשה 'חדרי בטן', ביצירותיה מבטאת, עשת-שפט באמצעות הקנבס סדרת עבודות מיוחדת במינה, יצירות מצמררות שנוגעת בבטן הרכה, אמנות טהורה ומעוררת מחשבה, אמנות הישראלית שמבטאת את המציאות הישראלית שנוגעת לכל אחד מאתנו בבטן!
"הקנבס, מהווה בדרך כלל בסיס לציור, קרקע ליצירה, חומר קולט הסופג את משיכות המכחול. ביצירותיי הוא פולט, אני שמה אותו במרכז הבמה. הוא הכלי דרכו אני מביעה, כאשר אני קורעת אותו, לשה, מקפלת, מקווצ'צ'ת, מכבסת, נועצת, תופרת ויוצרת ממנו חיים", ציינה עשת- שפט.
עשת- שפט, תופרת את ביוגרפיית חייה, עם קנבס וחומרים אשר נמצאים בסביבתה הטבעית: ניירות אפייה רכים וניירות לטש מחוספסים כמו ניסיון החיים, סיכות תפירה הננעצות בכאב דוקרות אך יחד עם זאת מחברות ובסופו של דבר מקדמות ריפוי כשהיא משלבת ביצירות מחטי דיקור סיני (אקופנטורה), תחבושות גאזה חובשות את פציעות החיים, החיים מקמטים אותנו ואנו מקמטים את החיים, עשת-שפט קורמת עור וגידים או אולי רוקמת אור וורידים…
חלק מהיצירות נעצרות באמצע, המחטים והסיכות נותרות ביצירות כמו צלקות בעור, המחט, נשארת נעוצה ביצירה כי בחיים אנחנו כל הזמן "תופרים" או "נתפרים", מאחים את הפצעים וממשיכים הלאה.
בתערוכה זו חושפת, עשת-שפט, סדרת יצירות בנושא דגל ישראל. דגלים אשר אספה בכבישים וברחובות רגע לפני השמדתם. דגלים קרועים, מרוטים ומפוררים אותם היא תופרת, חובשת ומנסה לאחות את הפצעים. מרימה דגל! הסמל הלאומי של המדינה השסועה בינה ובין עצמה, בין קודש לחול, בין עיקר לתפל, בין ימין לשמאל, בין קונבנציונלי לאלטרנטיבי, בינו ובינה, בינה ובין עצמה.
"בסימבוליות עמוקת רבדים, אינטימית וחושפנית, הסמל הלאומי משקף את הלאום הפצוע, את הכאב, את שאט הנפש והתסכול. היצירות מבטאות תהליך של ריפוי, בתקווה לאיחוי הפצעים וריפוי מלא", מוסיפה עשת-שפט.
התערוכה מעוררת מחשבה מעמיקה, מתחברת לנימי התודעה והרגש עם חיבור עז להוויה הישראלית. "מטרתה של האמנות שלי היא לגעת בלב ובנשמה, להשפיע ולרגש, על ידי כמה שיותר אסוציאציות בשפה ויזואלית קולקטיבית ואסתטיקה מרחיבת דעת. היצירות נובעות מחדרי בטן חושפות את חדרי הבטן הן שלי כיוצרת והן של המתבונן", סיכמה סיגל עשת שפט.
בתערוכה מקבילה בגלריית 'הבאר', בראש פינה העתיקה, תציג עשת – שפט, את סדרת הפרחים לשבת, בה מעניקה היוצרת, חיי נצח לפרחים שקיבלה מבעלה, ענבר לשבת, הפרחים המושלמים לכאורה, מיובשים בספרי קבלה עבי כרס, או משומרים ומפוחלצים בשלוליות דבק, תפורים לנייר או קנבס בשילוב תחבושות גאזה וחוטי רקמה צבעוניים, במערכת יחסים דינמית ואסתטית.
ואת סדרת הלבבות, סימבול לכאורה כל כך קיטשי ולעוס, מקבל ביצירותיה טיפול שורש, צורת הלב מורכבת למעשה, משתי צורות, שתי ישויות, המתחברות יחד, חלקן בחיבור סגור והרמטי, חלקם בחיבור פתוח, מצטלב נושק ונפרד. הצורות מגולגלות ומופנמות או מוחצנות ומצועצעות, כל צד מחלקי הלב מביא עמו את העבר, ובתפרים של כאב ואהבה, יוצר הווה ומתחבר קדימה לעתיד. החוט האדום מסמל את קשר הדם, הקשר הרוחני, הליפופים את התפתלויות הנפש, הספירות, החיבור והניתוק.
סיגל עשת-שפט (52), נשואה לענבר ואמא לשלושה, בת למשפחה של אמנים, אבא מולה עשת הצלם ואמא דליה אומנית פלסטית טפטפו בבית לילדיהם את האמנות לוורידים. סיגל בחייה אספה מקצועות רבים. בשני העשורים האחרונים, מנהלת יחד עם ענבר בעלה, את חברת 'הבאר מעדנים', מפעל בוטיק למעדני איכות ובמקביל אחרי שנים של אוצרות, יוצרת וכל כך מתרגשת מעשייתה, מרגישה שהאמנות מנקזת אליה את כל מה שלמדה כל השנים.
