בתור ילדה, שגדלה במושב בית הלל, נהגה כרמית קוז'יקרו, לנסוע רבות בתחבורה הציבורית, כך גם, בשלושת השנים האחרונות, קוז'יקרו מבלה הרבה בנסיעות, היא מסיימת השנה את המחלקה לאמנות במדרשה בבית ברל ונהגה לחלוק את מגוריה בין המעונות לבית הוריה, במושב בית הלל.
בעת מגפת הקורונה, כאשר שהתה בבית הוריה, הרגישה עד כמה התנועה היא חיונית ומרכזית בחיים שלה ומשם בא לה הרעיון להתמקד בעבודת הגמר שלה, במחלקה לאמנות במדרשה בית ברל, בתחבורה הציבורית. העבודות מצולמות על רקע הסביבה הביתית, העיסוק בסביבה המשפחתית מעניין את כרמית, היא בדרך כלל מצלמת את האזור הביתי או את קרבתו, הצילומים שהיא מצלמת הם מבוימים ומטופלים. העבודות שלה, מורכבות משכבות. שכבות של חוץ ופנים, שכבות של מקומות שונים, שכבות של חפצים שונים, ושכבות של סאונד ותמונה.
נופי הגליל בכלל ואזור בית הלל בפרט, נמצאים במוקד עבודותיה, היחס בין הפנים לחוץ ובין החוץ לפנים מאוד נוכח בעבודותיה. גם בתערוכת הגמר וגם באופן כללי. עוד לפני תערוכת הגמר נהגה כרמית לצלם את הטבע המצוי במרחבי הסביבה של הבית והמרחב הקרוב לה, שבעצם כולל את הגליל העליון, את המושב והשדות שבו ואת הגבול.
היא נוהגת לצלם את המשפחה או דברים מהמרחב הביתי בחלל החיצוני ולהפך. עם זאת, צילום האזור הקרוב לבית הרבה פעמים שימש לה כהשראה לעבודה, או כהתנסות בצילום בחוץ ולא כעבודה בפני עצמה. זאת אומרת, הרבה פעמים יצאה לצלם "בשטח" בכדי לקבל השראה לצילומים פנים ביתיים.
המשפחה במוקד הצילומים
בתערוכת הגמר, בולטת תמונת אמה של כרמית, אשה הקשורה בעבותות לגליל ולמושב בית הלל. כרמית מציינת ש"אני מצלמת הרבה את משפחתי, והמקום הגאוגרפי שבו משפחתי גרה הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלה. לכן, כאשר אני מצלמת את משפחתי לפעמים ניתן להבחין בנוף הגלילי שנראה ברקע, או במאפיינים גאוגרפיים ופוליטיים שקשורים לגליל. ספציפית בתערוכת הגמר, ההתייחסות לגליל מגיעה דווקא מכיוון המרחק ממרכז הארץ. המרחק הפיזי ממרכז הארץ מופיע למשל בצורת כרטיסי האוטובוס שבהם מופיעים מקומות מנסיעותיי למרכז הארץ ולמכללה בעבודה Dining table."
היא מוסיפה ואומרת ש"חלק מהחוויה של צילום העבודות הייתה קשורה למקום הגיאוגרפי (של המושב והגליל העליון), על אף שאני לא יודעת אם היא באה לידי ביטוי בעבודות עצמן. במהלך חלק מימי הצילומים, משפחתי ואני עזרנו לאבי שהוא חקלאי במקצועו, לקטוף פירות נשירים במטעים. לכן, יכולתי לצלם בשעות מאוד מסוימות של היום, והייתי מוגבלת בעצם מבחינת אפשרויות של תאורה טבעית. כמו כן, הייתי מוגבלת בשעות שבהן יכולתי לצלם ולערוך ולכן הייתי צריכה להיות מחושבת. ניתן אולי לראות את העייפות מהעבודה הפיזית במטעים בעבודה"
בעבודותיה ניסתה כרמית להתחקות אחר דימויים שלקוחים מתוך תחבורה כאשר הם בעצם היו ההשראה שלה. דימויי התחבורה שהיוו השראה כללו למשל: תמרור עצור, הולכי רגל, גלגלים, אוטובוסים, ורמזורים. הדימויים בתערוכה צולמו בבית הוריה והם מבוימים. בעבודות עצמן אימה מופיעה לצידה, אימא שלה היא האדם שהיא מרגישה הכי בנוח לצלם ולכן מרבה לצלם אותה. האם שוהה הרבה בבית ונמצאת לצידה ולכן כאשר היא רוצה לצלם בבית, היא נמצאת שם ומוכנה לשתף איתה פעולה ביצירת הסרטונים והצילומים. "אני מרגישה שהצילומים שבהם בני משפחתי מופיעים, מהווים, בצורה מסוימת, דיוקן עצמי מור חב שלי ומציגים מקומות יותר אישיים ואינטימיים עבורי", אומרת קוזקריו.
העבודות עוסקות במתח בין הפנים והחוץ ובין האישי לציבורי. כמו כן העבודות עוסקות בתנועה.
העבודות שלה שואבות השראה מעולם התחבורה, אך ניתן להבין דברים נוספים מצפייה בעבודות בתערוכה ועל אף שההשראה לתערוכה היא התחבורה הציבורית לא בהכרח חווים את התחבורה הציבורית כאשר מסתכלים על העבודות. מה שכן בולט מאוד בעבודות בתערוכה היא ההזרה שמתקיימת כאשר מכניסים את החוץ לפנים. במקרה של התערוכה ניסיתי לשלב את החוץ בפנים באמצעות התחבורה הציבורית.
