אולמות התרבות, האומנים והזמרים בארץ קיבלו את המכה הקשה ביותר בעקבות משבר הקורונה בשנה האחרונה. ההתמודדות עם המשך העשייה היא לא פשוטה והיא גרמה להמון יוצרים להתעסק עם מקצוע או התמחות נוספת בחיים.
הכירו את אסתי בכר (אסרף), בת 27, גדלה והתחנכה בנוף בגליל (נצרת עילית לשעבר), למדה בבית הספר למשחק "בית צבי" והשתתפה במחזמר הידוע "סוליקא" בתיאטרון באר שבע.
האהבה וההגשמה העצמית של בכר כבר מגיל קטן היתה שירה ומשחק, היא למדה בצעירותה בבית הספר במגמת תיאטרון אצל רונית איבגי ז"ל ואף השתתפה ושיחקה בסרטי סטודנטים רבים.
אך מעבר ליכולות המשחק והשירה, היא החליטה להתמקד בכתיבה ובימוי לילדים, במחזות המתעסקים בקבלת האחר והשונה. ממש לפני שמגפת הקורונה הגיעה אלינו, כתבה ויצרה את ההצגה המופלאה "הילדה הזו היא אני" שעסקה בהתמודדות של ילדה מגמגמת שהגיעה לסביבה חדשה שמתקשה לקבל אותה.
היא מספרת: "היה לי חשוב מאוד לכתוב על קבלת השונה, הספקתי לראות המון הצגות על נושאים כמו 'השמנה' או 'חרם', על מגבלות בבני אדם ועל הנראות שלהם, על נושא הגימגום טרם ראיתי וכל כך רציתי להביא את זה ידי ביטוי".
בבית הספר למשחק "בית צבי" שם הספיקה אסתי להשתתף במחזות ומופעים מוסיקליים כמו עבריה, שסיפר את סיפורה של רחל המשוררת דרך שיריה, נשים שרות חווה שהביא את שיריה של חווה אלברשטיין והאסופית.
ההישג שלה היה במחזמר "סוליקא" של תיאטרון באר שבע לצד רעות אלוש, נסרין קדרי ועוד רבים וטובים. התפקיד של אסתי היה מרכזי כשהיא שיחקה את "אימאן" החברה המוסלמית שמייעצת לסוליקא ללכת לצד הלב.
אך השנה האחרונה היתה לה לא פשוטה כמו לרבים בתחום, היא נאלצה להילחם על המקום שלה בעולם התרבות והיצירה.
"השנה הזאת הייתה קשה מנשוא, אבל עם זאת אני מוצאת אלטרנטיבות, לא מרימה ידיים ואני ממשיכה ליצור ולכתוב. אני עובדת באונליין וממשיכה להילחם על המקום שלי, כי במקצוע הזה צריך להילחם על המקום חד משמעית, אני יוצרת בעיקר ליום שאחרי, אני כותבת הצגות לילדים העוסקות בערכים, בקבלת השונה. עכשיו אני עובדת על סדרה חדשה לילדים שתעסוק בזה, מאוד חשוב לי לקדם את הנושא ואעשה את הכל כדי שזה יקרה".
בנוסף ליצירה ולכתיבה, אסתי לא מוותרת על ההזדמנות להופיע, בייחוד כלפי הילדים האחרים והשונים.
בחנוכה האחרון היא הופיעה בהתאם להנחיות התו הסגול לילדים עם מוגבלויות עם ההצגה שכתבה "מטיילים בעולם האגדות", מחזה המשלב שירים וריקודים העוסק בכמה חשוב להעריך ולהוקיר תודה על הדברים הקטנים, להתמודד עם פחדים, אמונה, כוח רצון וביטחון.
גם לימים שתחלוף הקורונה, מתכננת אסתי להמשיך לעסוק בקידום קבלת השונה ומספרת: "אני מתכוונת לעשות המון דברים שכתבתי בנושא ואעשה הכל על מנת לשווק את זה שוב ולהכניס מודעות לבתי הספר ולגנים. התחושה הזאת שהצלחתי להעביר לקהל מסר מסוים שגורם להם לצחוק, להתרגש, שהם מוחאים כפיים ושאני משמחת אותם, זה הכל עבורי. אני חושבת על הילד שחוזר לביתו עם הוריו, ובדרך הם מדברים על מה שהוא ראה, המסר שניסיתי להעביר לו. אם הצלחתי מתוך אלף אנשים שישבו בקהל להעביר לאחד או שניים את המסר שרציתי, עשיתי את שלי".
