שלמה אדלר- הגדול מכולם

רבים עוסקים בסוגיה מי היה גדול כדורגלני הפועל נוף הגליל (נצרת עילית/ קריית נצרת) בכל הזמנים. עושה רושם שעל הסוגיה הזו אין עוררין.

"מעבר להרים ולמדבר. אומרות האגדות ישנו מקום", כך אומרות מילותיו של השיר המפורסם. אבל בכל מה שקשור לשאלת מיליון הדולר, כנראה שאין ויכוח. קוראים לו שלמה אדלר, מי שזכה בזמנים הגדולים שלו לכינוי "המלך", ולדעת רבים, הוא הכדורגלן הטוב ביותר בהיסטוריה של המועדון.

אדלר, מספר 10 נצחי, היה שותף להישג השיא של המועדון: 5 עונות בליגה הארצית, שהייתה אז הליגה השנייה של הכדורגל הישראלי, אי שם בתחילת שנות ה- 80.

הוא הוכתר פעם אחת למלך שערי הליגה הארצית. ושלא תקלו ראש בליגה הזו. באותה תקופה כיכבו בה קבוצות כמו בית"ר ירושלים, מכבי והפועל חיפה, הפועל פתח תקווה, בני יהודה ואחרות.

אדלר, בן 68 (בחודש יוני) עלה לארץ בשנת 1965 מהונגריה בגיל 13 עם הוריו אמיל ז"ל ואליזבת ז"ל ושלושת אחיו, ישראל, קתי ושרה. בהונגריה שיחק במחלקת הנוער של וידאוטון, מהקבוצות הבולטות של הכדורגל ההונגרי.

ההונגרים ניסו לשכנע את אבא אמיל כמעט בכל מחיר להשאיר את שלמה בהונגריה, שכן היו מודעים לכישרון שלו והאמינו כי יגיע רחוק, אלא שאבא אמיל, ציוני אמיתי, הטיל וטו ואמר שכל המשפחה צריכה לעלות לישראל ביחד.

אבא אמיל ז"ל, ליווה את שלמה בכל משחר ואימון והיה צמוד לבנו, בתקופה שאבות עדיין לא היו סוכנים….. שלמה שיחק בקבוצה הבוגרת כבר בגיל 15 והשאר שייך להיסטוריה.

ניצח את מכבי חיפה

השער שאולי הכי זכור מבין מאות השערים שכבש במהלך הקריירה שלו  הוא שער הניצחון לרשת מכבי חיפה, בעונת 1979/80. ממש לפני שריקת הסיום הכניע אדלר את מנו שוורץ האגדי, קבע 2-3 לנצרת עילית ושלח את מאמן חיפה מרדכי שפיגלר הביתה. זה קרה במחזור השלישי של העונה.

חיפה הגיעה לחוצה אחרי שני הפסדים וברור היה לה שהפסד נוסף יחסל את סיכוייה לעלות לליגה הארצית. נצרת עילית כבר הוליכה 0-2, חיפה חזרה למשחק והשוותה.

כל שחקני מכבי חיפה עשו את הדקות האחרונות ברחבה של צבי פוזננסקי, שוער נצרת עילית, אבל אקורד הסיום היה של המלך. מתפרצת מהסרטים עם סיומת כמו שרק הוא יודע, הביאה לכך, ששני אוהדי מכבי חיפה ניסו בסיום המשחק להתאבד. אחרי המשחק הודיע מאמן מכבי חיפה, מרדכי שפיגלר, על התפטרותו.

שלמה אדלר היה מסוג השחקנים שהכדורגל היה טבוע בדמם וזרם בנשמתם. הוא לא אהב להפסיד, אם במשחק אימון או במשחק ליגה. הוא ניסה להדביק את חבריו לקבוצה בווינריות שלו וברצון לנצח. כשהקבוצה הפסידה, לקח את הדברים קשה. הוא נהג לקחת את ההפסד ללב. כפי שהעידו לא מעט מאמנים.

הוא חלם על מודל מקצועני. זו הסיבה שתמיד רצה שהדברים יראו טוב יותר. עד כמה שזה ישמע מפתיע, לרוב גיבורי אותה תקופה כמעט ואין תיעוד. העיתונות סיקרה בצמצום את הליגה הארצית, מקומונים לא היו אז ועל אינטרנט לא חלמו.

כמעט ולא היו צילומים ממשחקים  כמובן שהשוואה לימים אלה היא בלתי נמנעת. היום, כל ילד שמבקיע שער מככב במקומונים ותמונותיו מעטרות עמודים שלמים. הכוכבים הגדולים של אז לא זכו לתענוג הזה. הם נולדו מוקדם מדי, בכל המובנים.

הוא היה כוכב גדול. שחקן שכולם ידעו שאפשר לסמוך עליו. ברגעים הקריטיים הוא היה לוקח אחריות, מבקיע שערים ומנצח משחקים. שחקנים ששיחקו אתו מספרים על משחק העלייה מליגה ג' לליגה ב' (1972).

"זה היה משחק אחרון וקובע. בדקות האחרונות הוציא ברנרד אופינקרו, שהיה ידוע בזריקות החוץ הארוכות שלו, כדור שהגיע לאדלר שכבש וסגר עניין. "איך שאדלר הבקיע, נכנסו כל האוהדים המקומיים למגרש עם פרות וסוסים והמשחק הופסק".

"שחקן עם אהבה עמוקה למשחק"

בנצרת עילית הקטנה של תחילת שנות ה- 80, עם פחות מ-20 אלף תושבים ומשאבים דלילים, הכל הלך קשה. נצרת עילית עלתה לליגה הארצית, אבל לא הייתה מהקבוצות הגדולות והעשירות ולמרות ההצלחות הגדולות, הנפילה הייתה שאלה של זמן. כמו הפועל בית שאן למשל, שהחזיקה מעמד 5 עונות בליגה הלאומית, ובעונתה האחרונה התפרקה לרסיסים.

אורי וינברג ז"ל  הדריך את שלמה אדלר בעונתה הראשונה של הקבוצה בליגה הארצית (1979/80). הקבוצה סיימה את אותה עונה במקום ה-7 המכובד. ויינברג סיפר לפני מספר שנים: "שלמה אדלר היה מה שנקרא בסלנג של הכדורגל "סקורר".

הוא היה מבקיע ממקומות שאחרים אפילו לא היו מנסים. הוא שחקן שיכל למלא כל תפקיד בכדורגל. הוא היה שחקן מצוין שאהב את המשחק. לדעתי הוא פספס קריירה, כי לפי יכולת והכישורים שלו, מקומו היה בליגה גבוהה יותר. אופיו ונאמנותו לא אפשרו לו להגיע לרמות הגבוהות ביותר של הכדורגל הישראלי".

על אדלר האדם אמר וינברג ז"ל: "אני זוכר אדם פגיע ורגיש, עם אופי של ילד, אבל ילד טוב. אולי זה מה שהפריע לו להגיע לליגה הלאומית ולעזוב את נצרת עילית. כל מאמן מחפש שיהיה לו בסגל שחקן מסוגו של שלמה אדלר".

וינברג ז"ל סיפר בזמנו כי "לא פעם לא שילמו משכורת בזמן. באימון של יום חמישי הוא היה מאיים לא להגיע, אבל בשבת היה הראשון בחדר ההלבשה, מוכן ומזומן לתת את הכל על המגרש".

המאמן שלומי אדרעי, שאימן אותו בעונה השנייה בארצית (80-81), סיפר פעם כי אדלר נהג להפריע לו במהלך האימונים. "הייתי שולח אותו הביתה ואחרי 5 דקות הייתי מרים את הראש ורואה אותו רץ עם כולם. זה שלמה אדלר. שחקן עם רצון בלתי נלאה ואהבה עמוקה למשחק".

מי ששימש כיושב ראש הקבוצה בתקופת השיא בליגה הארצית היה חיים אזולאי ז"ל, שהתבקש פעם להגדיר מה היה אדלר למועדון, הסתפק במילה אחת: "המלך" והוסיף: "כל קבוצה שהגיעה לנצרת עילית חששה כבר בעליות ואיבדה נקודה אחת. את הנקודה השנייה איבדה לשלמה אדלר".

שחקנים ששיחקו אתו מספרים כי "הוא היה האחרון שסגר. הקבוצה יצאה למחנה אימונים ואדלר עוד לא היה חתום. הוא אהב את תשומת הלב, הפינוק, החיבוק והליטוף. כשהיה חותם סוף סוף כבר לא היו אתו בעיות, כי נתן את כל כולו לקבוצה".

להבדיל משחקנים צעירים היום, שנותנים עונה טובה ורצים לליגת העל, שם הם יושבים על הספסל וחוזרים הביתה, לאדלר היו לא מעט פניות ממכבי חיפה וקבוצות אחרות, אבל הוא ראה רק את טובת הפועל נצרת עילית לנגד עיניו ולא עזב. מין פטריוטיות שעברה חלפה לה מן העולם.

חיים אזולאי ז"ל אמר עליו לפני עשור: "אם היה משחק היום הוא היה שחקן נבחרת ישראל ואני אומר זאת באחריות. גם חשבון הבנק שלו היה מסודר כמו השחקנים הבכירים בכדורגל הישראלי".

שוער העבר צבי פוזננסקי מספר סיפור שמעיד על אופיו של אדלר:  "פעם קיבלנו משכורות ואחד השחקנים היה בבעיה רצינית והיה זקוק לכסף. שלמה לא היסס וויתר על המשכורת שלו לטובת אותו שחקן. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו עושים דבר כזה".

מאיר זנו כיכב באותם ימים בחוליית ההגנה. זנו: "כל ההגנות והשוערים פחדו ממנו, ידעו שהוא שחקן שבהזדמנות אחת יכול לכבוש ולנצח משחקים".

על אופיו של החלוץ אומר זנו: "הוא היה מנהיג אמיתי, דמות ראויה לחיקוי. בחור טוב שתמיד אהב לעזור לחברים שלו. לפי היכולת שלו הוא יכול היה להצליח היום בגדול. בשנים האחרונות אני רואה המון כדורגל ואני יכול להגיד בפה מלא שחלק גדול מהחלוצים בליגת העל לא מגיעים לרמה שלו".

מודל לחיקוי לדור הצעיר

מי שירש מאדלר את סרט הקפטן היה אלי מלדסי, אחד הצעירים שעשו פריצה גדולה בעונה הראשונה בליגה הארצית. מלדסי: "שלמה היה עבורי ועבור כל שחקני הנוער משהו כמו רביבו או ברקוביץ. נתנו לו הרבה כבוד והוא היה שחקן נערץ. העובדה שהיה שחקן מוביל לא גרמה לו להרים את האף. להיפך, הוא עודד אותי תמיד, הסביר לי כשעשיתי טעות ועזר ככל יכולתו".

מלדסי אומר שעבורו, כשחקן צעיר בתחילת הדרך, הייתה זו חוויה אדירה לשחק לצדו של שחקן בסדר גודל של שלמה אדלר. "הוא היה כדורגלן מושלם. היה לו הרבה ידע. היה תענוג להיות איתו בקבוצה. שחקן כזה צומח פעם בדור ומאז שפרש, אף אחד לא נכנס לנעליים הגדולות שלו".

לכל דבר טוב יש סוף והימים הגדולים של המועדון הסתיימו בצניחה חופשית ובמכה כואבת. כמו שקרה ללא מעט קבוצות, מצאה הפועל נצרת עילית את עצמה צונחת תוך 3 שנים מהליגה הארצית ועד לליגה ב'. אדלר המשיך לשחק בקבוצה ולדעת רבים, היה האיש שלקח יותר מכל ללב את השקיעה והנפילה של המועדון. אוהדי הקבוצה נותר רק להתרפק על הימים הגדולים של אדלר וחבורתו.

עד כמה שזה ישמע מפתיע, הרי שאבשלום נוריאל, האיש שמשמש כיום כיושב ראש הקבוצה, הוא אחראי לסיום הקריירה המפוארת של אדלר. ב-1990 שימש נוריאל כיו"ר הקבוצה בליגה ב' ועל רקע חילוקי דעות בנושא הכספי, אדלר נשאר בבית. האוהדים המעטים שנותרו לקבוצה מחו וטענו שכך לא מתנהגים כלפי סמל.

נוריאל היה נחוש בדעתו, אדלר התבצר בעמדתו והמלך הבלתי מעורער ישב בבית. כך נגמרה לה האגדה. הסיפור נפל על כסף. כל מי שמבין בכדורגל ומכיר את היכולות של אדלר, יכול להגיד בוודאות שהבחור נולד בתקופה לא טובה. אז שיחקו יותר למען הסמל וראו פחות מזומנים. בעידן המקצועני של היום, יכול היה אדלר להבטיח את עתידו הכלכלי. גם בתקופות הגדולות שלו, דאג לשמור על מקום עבודתו בתעשייה הצבאית, שם עבד עד פרישתו לגמלאות.

מפליא לגלות כי לאחר פרישתו ממשחק פעיל, לא נעשה ניסיון ממשי להחזיר אותו לאגודה בה גדל ולה הביא כבוד רב. למעט שני ניסיונות קצרים, אחד כמאמן במחלקת הנוער והשני כששימש כעוזרו של אורי וינברג, לא השכילו יושבי הראש שעברו במרוצת השנים להחזיר אותו למערכת.

אהבתם את הכתבה? הישארו מעודכנים באתר בלינקר ובעמוד הפייסבוק שלנו ידיעות הגליל ידיעון עפולה