נוריאל ששון, קצין המשטרה לשעבר ואחד מוותיקי העיר נוף הגליל עוד מימי היווסדה כקריית נצרת, הלך לעולמו בגיל 88, ארבע שנים לאחר לכתה של אשתו האהובה ג'וליה ז"ל ושנתיים לאחר פטירתו הטרגית של של נכדו, נס מנטקה ז"ל.
נוריאל השתייך לדור הנפילים מימיה של נצרת עילית היפה והטובה, כשהייתה עיר קטנה ומלוכדת בה כולם הכירו את כולם.
הוא עלה לארץ ממוסול שבעירק בשנת 1950, התגייס למשטרה ושימש כקצין חקירות בדרגת ניצב משנה. נוריאל נישא לאהבת חייו ג'וליה ובני הזוג גידלו משפחה לתפארת: שמונה ילדים, 28 נכדים, וחמישה נינים, 7 חתנים וכלה אחת.
לצד הקריירה המשטרתית נוריאל שימש כמגשר בין משפחות ומשכין שלום, בין תחביביו היה מוכר כמגדל ומפריח יונים. לפני ארבע שנים הלכה לעולמה אשתו האהובה ג'וליה ולפני כשנתיים פקד את המשפחה אסון נוסף, עם לכתו בטרם עת של הנכד האהוב נס מנטקה.
מצבו הבריאותי של נוריאל הדרדר ביחס ישיר לטרגדיות שפקדו את המשפחה ובחודשים האחרונים הוא סבל מבעיות נשימה קשות.
למרות מצבו הבריאותי, נוריאל המשיך לנהל אורח חיים עצמאי ושידר אופטימיות. בחג השבועות האחרון בשל הקורונה בני המשפחה חגגו עמו מרחוק, כשהם יושבים על הדשא והוא צופה בהם מחלון חדר האוכל שבביתו ברחוב איריס.
"חששנו לבריאותו בגלל הקורונה וניסינו לשמור עליו מכל משמר, לא תיארנו לעצמינו שהוא ילך מאתנו ברגע אחד", סיפרה בתו מרב ששון אמויאל.
ראש העיר ספד
נוריאל נטמן בחלקה הישנה של בית העלמין ביום שישי האחרון. בין העשרות האנשים שליוו אותו היה גם ראש העיר רונן פלוט. "איש גדול מהחיים", אמר עליו פלוט "איש יקר שעשה חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי של העיר בכל תחנות חייה".
בלוויה נישאו הספדים מרגשים ולא נותרה עין יבשה. "מפריח היונים שלנו", הספידו אותו ילדיו "להרבה אנשים היית "מר ששון", או "אבו חי". כולם באו אליך להתייעץ אתך, לדבר אתך ולשמוע את דעתך, באו אליך כדי שתשכין שלם בתוכם ועם אנשים. בתוך הכפר או במשפחה. אנשים פנו אליך בבקשה לעזרה. עזרה שתמיד הענקת להם בשקט, אפילו אנחנו לא ידענו על כך תמיד".
"היית ראש המשפחה והעוגן"
עוד ספדו לו: "היית ראש המשפחה והעוגן, לא רק לנו, אלא גם לדודים שלנו, מהצד של אימא ומהצד שלך. צעירים ומבוגרים ממך. רק מי שהכיר אותך יודע כמה עמוק העניין הזה וכמה משמעותי היית לכולם. עבורנו היית אבא שלנו. החכם באדם. עד הרגע האחרון שלך, צלול חד מחשבה, וברור. היית איש של מילים, של כתיבה, עם הומור ובדיחות. אפילו בבית החולים ביקשת דף ועט. פחדתי לשאול אותך מה אתה כותב עכשיו, ואז הראית לי שכתבת את רשימת הכאבים, כדי לא לשכוח כלום כשאתה מדבר עם הרופא".
ועוד מהספד הילדים: "אנחנו גאים בך ובמעשיך, ובמה שאתה משאיר אחריך. זכית בחיים מאושרים יחד עם אימא והצלחת לשמוח וליהנות מהנכדים ומהנינים גם כשאימא כבר איננה. נתת לנו להבין שהחיים חזקים ומתקיימים לצד הצער והכאב. אמרת לנו שסיכמתם שניכם, שכשאחד מכם ייפרד מהעולם, נקפיד על חודש, אבל ואחריו, להמשיך, לחיות, לקיים כל שמחה שהיא במשפחה ולהמשיך בחיים שמחים".
"תמיד דאגת לכולם"
גם הנכדים נשאו הספד כואב לסבא האהוב. "סבא נורי שלנו", קראו בבכי "איך אפשר לסכם בכמה דקות את כל חייך?תמיד דאגת לכולם, היית מרים טלפון סתם ככה באמצע היום ומזמין לצהריים.. היה לך קשה לקבל ״לא״.
כל הזמן התעניינת בנכדיך. איך בבית הספר, איך עובר השירות הצבאי, איך בלימודים ואם מצאנו עבודה. ממך למדנו משפחה מה היא, 'כבד את אביך ואת אמך'. כמה שמחנו לראות את הכבוד שנתת לסבתא, האהבה שהענקת לה. אתה דמות להערצה וגאווה, מודל לחיקוי. תמיד אמרת לנו שהצוואה שלך ושל סבתא היא שנמשיך לשמור על הלכידות והאחדות המשפחתית וכך יהיה. בזכותכם אנחנו מאוחדים ואיתנים, ביום יום, בשמחות וגם בעצב".
הנכדים סיכמו וריגשו את הנוכחים: "תרשה לנו לסיים בפעם האחרונה במילים מפיוט שכולם מכירים אבל אנחנו שרים אותו אחרת: 'מפי אל, מפי אל, יבורך סבא נוריאל'״.
אהבתם את הכתבה? הישארו מעודכנים באתר בלינקר ובעמוד הפייסבוק שלנו ידיעות הגליל ידיעון עפולה
