בשניים בפברואר 2021 נדם לבו של השף סולטאן אבו אלפול, הבעלים של מסעדת 'אל סולטאן' בבית זרזיר לעולם. אלמלא מת מדום לב, אפשר היה להגדיר את מיתתו כמיתת נשיקה. אם אשאל את מהראן, בנו, הוא יגיד לי שמלאך נישק אותו, נשיקת פרידה מהעולם הזה ונשיקת קבלת פנים לעולם הבא.
"אבא היה הבן אדם הכי טוב בעולם", אומר ומתגעגע מהראן בקול לח מדמעות. "היה לו לב זהב, לב זך. יש אנשים, וגם אני ביניהם, שעד עכשיו לא מאמינים שהוא איננו. לקוחות שואלים עליו כל הזמן. הכי טבעי לי להגיד שהוא בסדר, שהכל טוב. ולפעמים אני חושב שעוד מעט הוא ייצא מהמטבח, יסתובב בין האנשים ישאל איך האוכל ויהיה גאה לקבל תשובה שהכל מצוין".
בגיל 53 בלבד, לפני מה שאמורה הייתה להיות מחצית חייו, נדם הלב הגדול והחם של השף והמסעדן סולטאן אבו אלפול.
שני החדרים בלבו ושתי העליות בו היו תמיד מלאים עד אפס מקום אנשים ואהבה. המסעדה הבדואית-ערבית הטעימה שלו 'אלסולטאן' ביישוב בית זרזיר, שבעמק יזרעאל, מלאה – בעיקר בשבתות- עד אפס מקום. פשוטו של הביטוי כמשמעו. אילו למילים היה ריח, היו ניחוח תבשילה מעורר ומגרה את חוש הריח ובתוך כך גם את חוש הטעם.
אפשר לשבוע רק ממגוון סלטי הפתיחה, המוגשים שם בנדיבות: החומוס, קציצות הפלאפל, עלי גפן ממולאים, כרובית בטחינה ירקרקה, קובה ועוד. והתבשילים המהבילים בבישול איטי: שולבטה-מהמובהקים שבתבשילי המטבח הבדואי עם עגבניות ובורגול; מזולה -תבשיל חצילים, גרגרי חומוס, בצל ושום במרק עגבניות; מאנסטף- אורז עם בשר כבש וצנוברים; מקלובה – אורז וירקות עם בשר פרגית.
היורש הטבעי
עם מותו של סולטאן, קיבל על עצמו בנו מהראן באופן טבעי ומתבקש, את תפקיד הניהול ושף המסעדה כשלצידו אחיו: מחמוד בניהול האטליז הסמוך למסעדה, עלי במטבח , ושיימא האחות בשירות לקוחות . הוא בן 29, נשוי ואב לשניים (בן ובת, שני הילדים נושאים את השם הבן – סולטן הבת – סולטנה ). "אבא תמיד אמר לי תלמד היטב ממני את כל סודות הכנת המאכלים. הוא תמיד דאג להגיד לי שיבוא יום ואני אהיה השף היחידי וכל ניהול המסעדה יהיה באחריותי. וזה למעשה מה שקרה קצת מוקדם מהצפוי".
בגיל 13 התוודע מהראן אל הסוד הכמוס, אופן הכנת החומוס, אשר אנשים שמזמינים אותו כמנת פתיחה מתמלאים ממנו, כי אי אפשר להפסיק לנגב אותו, ונדרשים להרחיב את קיבתם לקראת הגעתה של המנה העיקרית.
במהלך הקורונה פקד מהראן את המסעדה מדי יום, השגיח עליה. הוא אומד את תפוסת המסעדה לאחר פתיחתה מחדש ב-60% ומאמין, כי לא יירחק היום שבו היא תתמלא, ודאי בשבתות.
"עד עכשיו אני לא מאמין ולא מעכל שאבא איננו. הוא כל כך חי. אני כל הזמן מסתובב במסעדה ורואה אותו מולי, עם החיוך הטוב, עם התקווה הגדולה לשלום, עם התודה לכל מי שמשבח את האוכל. המסעדה היתה כל חייו. הוא עבד מבוקר עד לילה, כמו כולנו. אין אף אחד בעולם שיכול להגיד עליו מלה רעה. הוא כל הזמן עשה רק דברים טובים, והרבה, היה בנתינה".
-מה בעיקר אתה זוכר ממנו?
"לפני שנתיים שלוש, ככה, הוא התחיל להגיד לי שהוא צריך להתחיל לנוח ושמי שינהל את המקום אהיה אני. זה התחיל לחלחל לי במחשבה, אבל לא חשבתי שזה באמת יהיה כל כך מהר. לא חשבתי שהוא יילך בגיל כזה צעיר.
את התבשילים שהכינה סבתא ג'מילה ז"ל, אשר אמו של מהראן, חאולה, תיבדל לחיים ארוכים, שיכללה והעשירה, ימשיך מהראן, בעזרת שני אחיו ושתי אחיותיו להכין באהבה, כתמיד. "עסק משפחתי של אנשים שאוהבים את מה שהם עושים ואחד את השני, אין שום סיבה בעולם שיהיה קשה".
-אבא קיווה כל חייו שהאוכל יהיה גשר לשלום, ואתה?
"אני רוצה להגיד לך שיש לנו את המדינה הכי טובה בעולם. בכל פעם כשאני חוזר מחוץ לארץ, אני מרגיש שהחיים חזרו אליי. אני לא יכול לנשום אוויר בשום מקום. אף אחד לא יכול להגיד לי אחרת. אין כמו ישראל בעולם"
–לפני השיחה אתך שמעתי על רצח נוסף במגזר הערבי
"אלימות זה דבר רע ורצח זה נורא. מי שרוצחים אין להם משפחה, אין להם חיים. אין להם שכל ולב. הם פוגעים בשם הטוב של הרוב הגדול של המגזר שלנו. אבל אני מאמין שהמצב יירגע וכולנו נחיה במדינה בשקט, כמו שצריך, כמו שאבא רצה וחלם כל החיים שלו".
באביב היפה הזה, כשהשדות שזורים שתי וערב זהוב וירוק, הלב של סולטאן היה, כצפוי וכמשוער, מתרחב. החזרה ממגבלות הקורונה והדכדוך שהיא השרתה לשגרה בכלל ולתפוסה מלאה במסעדה בפרט, הייתה ממלאה אותו שמחה ותקווה. אבל באביב הזה עצב שורה על עולמה של משפחת אבו אלפול ומתוכו, אוזרת כח להמשיך, צומחת תקווה להיות ראויה להמשיך את מפעל חייו של האיש, אשר דם לב פתאומי קיפד את פתילם.
