בימים אלה כאשר בתי הספר נסגרים, מקומות העבודה גם והילדים נותרים בבית עם הוריהם לפחות עד אחרי חופשת הפסח ומערכת החינוך צריכה להתארגן ללמידה מרחוק באמצעות מחשב, הלכנו אל הדר פרנקו ושגיא גלאור מכפר ויתקין המגדלים את מרקו סימון וצ'ארלי (10.5/ 9/ 6) בחינוך ביתי ורגילים לעבוד הרבה מהבית. בשבילם זה רגיל אבל בשביל הציבור הם אומרים שזו הזדמנות לראות עולם שעוצר לרגע ובכל זאת לא נדם.
מה עושים עם הילדים בבידוד?
"חינוך ביתי שונה מבידוד כי חיינו מבוססים על שעות רבות של מפגשים חברתיים ויש לקוות שההנחיות עדיין יאפשרו זאת. עם זאת, בימים האחרונים רבים שלחו הודעות ובקשות לטיפים איך להסתדר בבית עם הילדים בימי הבידוד, מה כדאי לעשות בכדי לקרב בין הילדים ובני המשפחה ואיך מתמודדים יחד כל כך הרבה שעות במרחב משותף.
אז מי שעוקב אחרי הרשתות החברתיות יכול למצוא המלצות רבות לאתרים ללמידה והוראה מרחוק, יש הרבה המלצות טובות, האינטרנט מוצף ידע ואתרים לימודיים נמצאים בדרגה די גבוהה של בשלות טכנולוגית, כך שלמידה מרחוק, בכל מקום ובכל זמן, שממילא זהו הטרנד הלימודי של העשור, אפשרית בהחלט.
אבל אם כבר נפתחה ההזדמנות, לא בטוח בכלל שלחקות את בית ספר בבית הוא הפתרון הנכון. זהו הזמן לתרגל חינוך אחר שכולל שיתוף של הילדים והנוער בהחלטות ובבניית סדר יום. תנו להם אחריות ובעיקר פנו זמן לסתם להיות בלי מדדים ומטרות, אומרים ששעמום הוא אבי כל המצאה, לא כדאי לפחד ממנו. במקרה הכי גרוע, תוסיפו זמן מסכים, הילדים לא יתלוננו ותאזנו אותם עם טיולים בטבע ובים, ויטמינים ותזונה בריאה.
איך נותנים לילדים את ההרגשה שהם נכנסים עכשיו למסגרת אחרת עם משמעת אחרת? וזאת עד שמשרד החינוך יעביר תכנים, והכיתה עם המורה יעלו לאינטרנט ככיתה מקוונת.
כדאי להסביר לילדים את המצב החדש לפי יכולת ההכלה שלה ובהתאם לגילם. לדבר אליהם בכנות ולגייס אותם להרפתקה מאתגרת. אנחנו לדוגמא בונים את הלו"ז היומי יחד עם הילדים, לא תמיד הוא כמו שאנחנו רוצים, לפעמים גם הם "מנצחים", אבל לימודים הם לא רק תוכנית הלימודים של משרד החינוך, לימודים הם מה שאנחנו בני האדם עושים הכי טוב. זה הזמן הכי טוב להקשיב להם, למה שמניע אותם מבפנים. פחות לנסות ללמד, יותר ללמוד יחד. לערוך וידאו, לעשות ולוגים, לבנות בעץ, לעשות תחרות משחקי מחשב, ליהנות מזמן איכות משפחתי. אם נתעלם לרגע מהאספקטים הכלכליים הקשים והפחד הרגשי, הקורנה יכולה להיות הזדמנות משפחתית שאולי לא תחזור.
האם מעירים אותם בשעה מסוימת? ארוחת בוקר ביחד. להתלבש ולא להתרוצץ עם פיג'מה?
אצלנו שומרים על שגרת זמנים כל השנה, שעת ההתעוררות בבוקר משתנה בהתאם לעונות השנה והשעון הביולוגי (בקיץ ערים מוקדם יותר), אבל יש שעת גג שבה כולם ערים, אוכלים יחד ארוחת בוקר והילדים שותפים להכנתה. גם את ארוחת הצהריים והערב אנחנו אוכלים יחד, לפחות אחד ההורים יושב עם הילדים וזו הזדמנות לדבר ולעצור רגע משגרת היום. הם לא מסתובבים בפיג'מות במהלך היום, יש סדר יום מאורגן הכולל למידה עצמאית, למידה בסיוע הורה, מפגשי חברים וחוגים. זמן בבית עם כל המשפחה יכול להפוך לכאוס אם לא מקפידים על ארגון אבל צריכים לזכור שהחיים דינמיים וגמישות נדרשת….
אחרי שנניח למדו ברשת בכיתה מקוונת מה אנחנו עושים איתם? איך מעסיקים אותם? האם נותנים להם את האחריות? האם שואלים אותם מה הם מעדיפים – כדי שלא ישבו ויראו כל הזמן טלביזיה (לא חינוכית).
לנו יש זמן מסכים שכולל גם חינוכית וגם לא חינוכית, יש פיקוח מצידנו על התוכן והם יודעים מה מותר ומה אסור כי כל חודשיים בערך אנחנו כותבים יחד איתם עדכון גבולות. זה לא אומר שוויכוחי "אני רוצה עוד 5 דקות לסיים משהו במחשב" לא נשמעים אצלנו ברקע – אבל זה מקל.
יש לכם המלצות נוספות למשפחות?
צריך לזכור שלילדים צפוי להיות קל יחסית, הם דור שגדל מוקף בגירויי תוכן וירטואלי ויודעים להסתדר עם טכנולוגיה ויחסי חברות מרחוק. אבל נראה כי המבוגרים יחוו ככל הנראה קושי משעות רבות במרחב משפחתי משותף אחרי שהחיים הובילו אותם לראות את הילדים לרוב רק בנקודות קיצון של היום. מומלץ לראות את הצד היפה ואת ההזדמנות לחוות את המשפחה שלכם מזווית אחרת לגמרי.
אפשר רק לקוות שהשינוי הנכפה על החברה ועל המשק כולו יראה לנו עוד דרכים לחיות ולהתנהל מעבר למרוץ העכברים שנקלענו אליו. פתאום נגלה שיש תפקידים רבים שאפשר לבצע מהמרחב הביתי, פחות פקקים ותחבורה, יותר זמן רגוע, מערכת חינוך דיגיטלית, צרכנות מופחתת ועוד.
