היא לא מצטערת לרגע על כך שלא התברגה לרשימת הליכוד בכנסת. מקפידה לעשות סלפי עם כל מי שמבקש ממנה, ומדגמנת בעצמה לחברות קוסמטיקה והלבשה. היא מאופרת בקפידה מתחת למסיכה ומקפידה על הופעה חיצונית מתוקתקת ועל מיצוי החיים עד תום. והיא כבר סבתא. שעברה לא מעט אובדנים ושכול, ותמיד קמה על רגליה. "אני תמיד אומרת לאנשים: תחיו. אף אחד לא יודע מה יהיה איתו מחר, החיים קצרים. וחבל לבזבז אותם באנרגיות רעות". נאוה בוקר, בת 50 וחודש, ליכודניקית בנשמה, עושה סיכום ביניים. וממשיכה קדימה.
הבנאדם הכי ליבראלי שיש
אנחנו נפגשות במתחם מול החוף וילג', על ספסל עץ ברחבה. נאוה בוקר, תושבת פרדס חנה, מאחרת בעשרים דקות. ומגיעה עם חיוך ועם כוס קפה, שקנתה לי בבית קפה סמוך. "קשה לי מאוד עם העובדה שאין בתי קפה", היא אומרת. "אני אדם חברתי, בתי קפה הם חלק מהחיים שלי. ב-15 לנובמבר, חגגתי 50 ונאלצתי להיות בבית. עם שתי הבנות שלי, פז וראמות ועם ארבע האחיות שלי. קיבלתי מהבנות במתנה טבעת זהב. אם לא הייתה קורונה, בטח היינו נוסעות לחו"ל. אולי אפילו לדובאי", היא מחייכת. ובאותה נשימה ממש, מוסיפה: "תקשיבי, איזה אלוף ביבי. אין דברים כאלה".
את עדיין ליכודניקית
"בטח. אני ליכודניקית בנשמה. זה שאני לא בכנסת, לא אומר שאני לא מאמינה בדרך".
ולמה בעצם?
"כי בנימין נתניהו, עומד בראש המפלגה הזאת". באמצע המשפט שלה, מגיע אדם מבוגר ומברך אותה לשלום. ואז עוד אחד. "תגידי תודה שלא מבקשים ממני עכשיו סלפי", היא צוחקת.
מה עושה לך החשיפה הזאת, שבטח גברה אחרי 'הישרדות'?
"היא מחממת את הלב. מאז הישרדות, התדמית שלי השתנתה. יש במדינה הזאת איזה 10 אחוז אנשי שמאל קיצוני, שלא אוהבים אותי. וטועים לגבי. אני הבנאדם הכי ליבראלי שיש. שמאמין שצריך תחבורה ציבורית בשבת. והתקדמנו כל כך יפה בנושא הגייז בארץ. יש לי כל כך הרבה חברים טובים מהקהילה הגאה, ואני אעשה הכל כדי לעזור להם".
את יכולה לחדד את עניין התדמית שלך?
"אני לא רוצה לדבר על זה".
אני רוצה לשים את הפוליטיקה מאחורי
נאוה בוקר היא בת להורים ילידי תימן, שנולדה וגדלה בפרדס חנה. בעברה, היא הייתה עיתונאית בידיעות תקשורת ובמעריב. ואחר כך גם בערוץ הראשון. היא התגרשה בגיל 27, אחרי שילדה שתי בנות ואז הכירה את תת ניצב ליאור בוקר, מפקד תחנת משטרת חדרה דאז. ונישאה לו. לאחר שנספה ליאור בוקר באסון הכרמל, הקימה נאוה בוקר קרן על שמו. שבמסגרתה תרמה לשיפור מערך הכבאות בישראל: כגון הקמת מרכז ארצי להכשרת כבאים, הרחבת מערך המתנדבים של מערך הכבאות ועוד. היא עצמה, שימשה יו"ר הדירקטוריון של הקרן. ואז, בשנת 2015, התמודדה על שריון מקום ברשימת הליכוד לכנסת. שבוע בלבד לפני הפריימריז. זכתה במקום ה-25 השמור לאישה ונכנסה פנימה.
"למה הלכתי לכנסת?", היא שואלת רטורית ומייד עונה: "פוליטיקה, הרי לא ממש עניינה אותי. אבל מה שקרה הוא, שחשבתי: כל כך הרבה שנים אני עוסקת בפעילות ציבורית וולונטרית. אז אולי מתוך הכנסת אצליח לשנות. מבפנים".
והצלחת?
"הייתי יו"ר וועדת המשנה של הכנסת לכבאות והצלה. וזה היה שווה הכל. עסקתי אפילו בגיוס נשים לכבאות".
נאוה בוקר לא הצליחה להתברג לכנסת ה-21. היא התמודדה לפריימריז והגיעה למקום ה-50 בלבד. "אני רוצה לשים את הפוליטיקה מאחורי ולא להיות שם", היא אומרת.
פעם אחת נכשלת, אז זהו?
"לא נכשלתי. להיפך. בארבע השנים שלי שם, הגעתי להישגים. שלא נראו בתקשורת. בזמן שהייתי בכנסת, הוקמה רשות הכבאות הארצית. ממשלת ישראל השקיעה מעל מיליארד שקלים שם".
בזכותך?
"אני אדם צנוע. אז אגיד: גם בזכותי".
ולמה לא התברגת לכנסת ה-21?
"בגלל שיש דילים ושקרים. ואני לא יודעת להיות. לא שקרנית ולא מניפולטיבית. ואכלתי אותה בפריימריז, מה אפשר לעשות. אבל ברגע ששמעתי על כך, הייתה בי הקלה מאוד גדולה. הבנתי שאני לא צריכה להיות שם, ירדה לי אבן ענקית מהנשמה".
ציחצחתי שיניים בחול
נאוה בוקר מעידה על עצמה, כי היא אדם רגיש. "אני מאוד לוקחת ללב ובוכה המון", היא אומרת".
את לא אשת הברזל?
"הכל משחק. מבפנים, אני מאוד רגישה. אני אדם מאוד אכפתי ואוהב, למרות שזה לא נעים לי, להעיד על עצמי. ואני רוצה שלום, ולא מלחמות עם אנשים".
ואכן. מאחורי התדמית המתוקתקת לתלפיות, מסתתרת אישה שעברה לא מעט שכול בחיים. זה התחיל עם מות אימה רומיה גרפי. כשהייתה בת 20 בלבד. לפני 13 שנה נפטר אביה יחיא, בגיל 78, מדלקת ריאות. ואז זה היה בן אחיה, אייל. שנפטר מלוקמיה בגיל 36, לפני עשר שנים. חודשיים אחר כך נהרג בעלה, ליאור בוקר, באסון הכרמל.
אבל בכך לא הסתיימו הטרגדיות שפקדו את משפחתה של נאוה בוקר. אחותה, איילת חסיד, נפטרה מסרטן המעי הגס. כשהייתה בת 45. "וכשחזרתי מ'הישרדות' לפני כשנה, נפטרה גם אחותי הגדולה יונה קשתי, בת 68 במותה. הייתה לה קריסת מערכות", היא אומרת. "אז כחלק מתהליך הריפוי שלי, הבנתי שאני צריכה לראות רק סרטים שמחים".
כאמור, השתתפה נאוה בוקר ב'הישרדות'. למשך עשרה ימים, עד שפרשה. מה שהצמיח קמפיינים של חברות קוסמטיקה ואופנה. וגם סוג של סלבריטאות. במהלך הראיון איתה, מגיעים למקום לא מעט בני נוער. ומבקשים סלפי. היא תמיד נענית בחיוב ומצטלמת. "זה מחמם את הלב", היא אומרת.
למה היית צריכה את 'הישרדות'?
"זו הייתה חויה מטורפת. אחרי שאמי נפטרה, החלטתי שצריך למצות את החיים וליהנות מכל רגע. אז כשפנו אלי, אמרתי בהתחלה לא. אבל אחר כך, אמרתי כן. זה אתגר, מבחינתי. כי אני לא אדם ספורטיבי. החלטתי למתוח את גבולות היכולת שלי. עד לקצה. הכי קיצוני שיש, פיסית ונפשית. רציתי להראות להם אותי".
מה אכפת לך, בעצם?
"אני חושבת שזה אופי. אכפת לי מאחרים".
איך היה לך שם?
"זה להיות בלי אוכל ובלי מים, צחצחתי שיניים בחול. וישנתי בלילה אולי שעה. פרשתי, כי ישראל מאוד תמך בי. וכשרצו להדיח אותו, עלתה לי הג'ננה. והעדפתי לפרוש".
יש לך ג'ננה?
"לוקח זמן עד שזה מגיע, אבל אני יכולה להתחרפן. אני תימניה עם דם מרוקאי".
ואיך יצאת מהישרדות?
"עם תובנות. זה הרבה ימים לחשוב, הייתי 14 ימים על האי בבידוד. ואז עוד ימים נוספים. בסך הכל 50 ימים".
רוצה זוגיות
בימים אלה, על כל פנים, משמשת נאוה בוקר נשיאת עמותת יד עזר לחבר. מזה חודש וחצי שהיא שם. מגייסת תרומות ומארגנת ימי התרמה, למען 120 ניצולי השואה. המתגוררים בארבעה בתים יעודיים, בעיר חיפה. העמותה, דואגת גם לארוחות חמות ומועדון חברתי, למען הקשישים. וכן מפעילה מוקד חירום ובית תמחוי. בנוסף, מקיימת נאוה בוקר סדרת הרצאות בשם 'אש ואישה'. שכיום, בימי הקורונה, מוקפאת באופן זמני.
"מכל משבר, אפשר לצמוח" היא מסכמת. "בגישה חיובית לחיים, אפשר לצאת מכל משבר. מנכ"ל העמותה שאני מכהנת בה היום, למשל, הקים אותה לפני 30 שנה. אחרי שניצל בעצמו ממוות. אפשר להמשיך קדימה. כיום, אני כבר סבתא מזה שלוש שנים. לבתי הבכורה, פז, יש ילדה בת שנתיים. ובתי הצעירה, ראמות, התחתנה לפני חצי שנה. זה כייף לא נרמאלי להיות סבתא, הנכדה שלי קוראת לי טאטוש. זוה האושר הכי גדול שיש, להיות עם הנכדה שלי, רומי".
ולסיום: מה בנוגע לזוגיות?
"היו לי כמה קשרים, שלא צלחו. אני מאוד רוצה זוגיות. ואם יש מעוניינים, מעל גיל 50, הם מוזמנים לפנות".
הישארו מעודכנים באתר ובפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
