fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

בילגו, הראפר שיצא מדיכאון עמוק והוציא אלבום בכורה: "הרגשתי שאף אחד לא אוהב אותי. ואז בכיתי"

בילגו הראפר, הוא בדיוק האנטי תזה: חננה עם מראה הייטקיסטי. ובתכלס, זה לא מזיז לו. "אני לא מצפה שקרן פלס תתקשר אלי מחר בבוקר"
בילגו וידיד | צילום: איילת קדם
בילגו וידיד | צילום: איילת קדם

קבלו את בילגו. הראפר שרק לפני יומיים, הוציא את אלבום הבכורה שלו. תחת הכותרת "מוסיקה זה לא לרגישים חלק א' ". הראפר האשכנזי הטרי מתל מונד,  שהופיע בזאפה עד הקורונה ולא מפחד לשיר וגם להגיד, את מה שיש לו. וגם את מה שאין. עם טקסטים כמו "בררה", בשני קמץ. בהם הוא מעיד על עצמו, שהוא כישלון. "זה פתטי ברמות", הוא אומר. עם חיוך וברק בעיניים. " והטקסט, הולך ככה: 'אין לי אישה וילדים והטלפון שלי מנותק. כי אף אחד לא התקשר אלי כבר חמישה ימים' ".

לבילגו, אגב, רזומה מוסיקלי מכובד. של לימודים ברימון ובאנגליה, וגם לימודי משחק. ויש לו גם פסיכולוגית צמודה. והוא מעיד על עצמו -שחברתו בגדה בו ביחד עם שני גברים. אה, כן. והוא גם שר על זה.

ראיון  (קצת) מוטרף עם מוסיקאי מצחיק-עצוב, בניחוח בריטי. שהוא גם בנאדם מורכב וגם שחקן. וזו בדיוק הסיבה, שאף פעם אי אפשר לדעת אם כל מה מה שהוא אומר, זה ממש כואב. או שזה בכלל מצחיק. או שניהם. אבל רוב הסיכויים, שזו אופציה ג'.

קחו דוגמא אופיינית של בילגו הראפר. בבוקר שלאחר הראיון, אני מטלפנת להשלמות. כמה שאלות שלא שאלתי, או שלא הקשבתי לתשובות שלהן.  "אתמול היה פה רעש של ג'וקים", הוא אומר. "אז כל הלילה לא ישנתי. ועכשיו הגיעה החברה שלי, סתיו. כדי לבדוק מה הרעשים האלה. אז בואי תגידי לה היי".

ושניה אחר כך: "כן. אז מישהי שהייתי מאוהב בה- בגדה בי. היה לה קטע עם שניים, ועוד קטע עם מישהו, שהיא עשתה לי מאחורי הגב. איך גיליתי? שרתי לה את השיר שלי, 'דברים שאת לא מספרת'. והיא התחילה לבכות".

 

רציתי שיאהבו איתי

אנחנו נפגשים בחצר ביתו השכור של בילגו -יובל בילגוראי בשמו המלא, אם מתעקשים. ערב, ציפורים, עץ לימון. ובילגו: 37, מהרצליה במקור. שתכנן ללמד פיתוח קול בתל מונד בתל מונד לפני הקורונה, וזה לא קרה. אבל בכל זאת הוא נשאר בשרון. מרחק יריקה מנתניה. "אני בילגו וזה מאוגד אשכנזי", הוא אומר. "זה קיצור של בילגורי, שזו עיר בפולין. וזה גם שם המשפחה שלי".

כאמור, בילגו הוא האנטי תזה לדמות הראפר העדכני.  בסינגל שלו, ק(א) בר, הוא שר: "אבל על הזין שלי להיות הכוכב הבא ושיבדקו לי את האקס פקטור. ואני מה? קוויקי בפריים טיים. זו מטחנת בשר של אמנים צעירים".

גם אשכנזי, גם מצביע לרשימה המשותפת וגם לא מאמין בראליטי

"וגם אומר את האמת"

אבל למי זה מועיל?

"לנשמה שלי. ואני בוחר באמת. את השיר ק(א)בר, הקלטתי אצל גיא, מהדג נחש. והוא באמת שאל אותי: אתה רוציא להוציא את השיר הזה ככה? יש אנשים שיכעסו. ואמרתי לו: אני לא מצפה-שקרן פלס תתקשר אלי מחר בבוקר. כל אחד רוצה לקבל הערכה. אבל יש בי כנות, שרוצה לצאת החוצה. כי הרבה זמן מהחיים שלי, רציתי שיאהבו אותי. והייתי מוכן ללבוש הרבה תחפושות בשביל זה"

למשל?

"התחלתי ללמוד משחק בגיל 14. וההצגה הראשונה ששיחקתי בה, הייתה מועדון ארוחת הבוקר. שיחקתי בה את התפקיד של הפושע. ואיפשהו, כל הפוזה והאגו שלו-נתנו לי את הביטחון. כדי להתגבר על העובדה שהייתי ילד רגיש. היה לי תמיד קשה ליצור חברויות. והפוזה הזאת, הפכה להיות התחפושת שלי. שבאמצעותה, ניסיתי להסתדר עם אנשים. ובמשך שנים, העמדתי פנים שאני הבנאדם הכי מקובל ומצליח ולא שם פס על אף אחד. והייתי מאוד בודד ועצוב. אבל את הברז של הדמעות, סגרתי. והייתי בוכה בלי דמעות".

 

יצאה לי תדמית של מניאק

עם הפוזה הזאת, המשיך הראפר בילגו ללימודים ברימון.

"מישהו פעם אמר לי שם", הוא משחזר, "שאני טוב בלהרחיק מעלי אנשים" וזה נכון. כל מי שהיה מתקרב אלי יותר מידי, היה מקבל ממני איזו מכה. או דקירה. וכשנסעתי ללמוד באנגליה, שמחתי מאוד. כי הלכתי ללמוד במקום שרק הברושור שלו, נראה כמו סרט של קולנוע. אבל אז גיליתי, מהר מאוד, שאני לוקח את עצמי איתי. בשנה הראשונה, האנשים שם עפו עלי: הייתי הכוכב של כל המסיבות. אבל בשנה השלישית, היו כבר מי שאמרו לי: 'אם אנחנו רואים אותך ברחוב, אז כדאי שתעבור לצד השני' ".

למה?

"כי פגעתי בכל מיני אנשים. ולא ראיתי את זה בזמן אמת".

איך?

"בהופעת הסיום של הבית ספר למוסיקה. הרמתי להקה מדהימה והמתופף הודיע לי, שלושה שבועות לפני החזרות, שהוא לא יכול להגיע לחזרות האלה. כי הוא מצטרף להרכב של קולד פליי. אז אמרתי: אוקיי, נפטר אותו. ולא חשבתי בכלל לתת לו את האפשרות להגיע להופעה. ושכפיטרתי, יצא לי שם של הבנאדם הכי נורא. ואני, לעומת זאת, הייתי מלא בפוזה של איזה מגניב אני. ולא הצלחתי ליצור קשרים עמוקים בבית ספר. אז לאנשים היה קל להאמין עלי, שעשיתי את זה בקטע אינטרסנטי. יצאה לי תדמית של מניאק. וחברי הלהקה, התחילו לחשוב שעל ההופעות שלנו-אני מקבל יותר כסף מאשר הם. ומשלם להם קצת. וזה לא היה נכון".

 

לא משנה גישה: בילגו | צילום: איילת קדם
לא משנה גישה: בילגו | צילום: איילת קדם

 

שכבתי כל היום על הספה

הקומפלקסים הרגשיים של הראפר בילגו, התעצמו עד שהגיעו לשיא מבהיל. לפני כארבע שנים.

"ניגנתי בחתונות ועשיתי 30 אלף שקל בחודש בתקופה ההיא", הוא מגלה. "אז לכאורה, הייתי צריך להיות גאה בעצמי. אבל זה לא ממש קרה. כי מס הכנסה לקח לי חצי מהכסף והרגשתי שסתם קרעתי את עצמי. וגם את כל מי שסביבי. ושקעתי בדיכאון עמוק"

תסביר דיכאון

"שכבתי כל היום בדירת המרתף שהייתה לי,  על הספה בסלון. ביחד עם החתולה שלי פיח. ולא התחשק לי לקום משם בכלל. יצאתי רק לעבוד ולא דברתי עם אף אחד. וככה זה נמשך במשך כמה חודשים. שקעתי במרה שחורה"

זה טוב לראפ, דיכאון. לא?

"לא כתבתי אז. אפילו לא שיר אחד וכיביתי את כל הרגשות שלי. הסתובבתי בעולם כמו גופה וגם לא רציתי לצאת מזה".

ואיך גילית שוב את האור?

"דברתי עם מישהו, שאני מאוד סומך עליו. וסיפרתי לו. אבל גם אמרתי, שאני לא רוצה לעשות לעצמי שום דמיון מודרך למוח. שאני רוצה להמשיך ככה. והוא קישר אותי לפסיכולוגית. כשניפגשתי איתה, אמרתי: אני מרגיש שאף אחד לא אוהב אותי, שאני כישלון. ואז בכיתי".

 

האקזיט משם לפה

הפסיכולוגית שלו, הודיעה לבילגי חגיגית: אתה מת מבפנים. "ומה שקרה זה שאחרי כמה פגישות, היה לי סשן רציני. ואז גם הבנתי, שהמוות ליווה אותי הרבה שנים. והיו לי פלשבקים של ההרגשה הזאת".

דרמטי

"אני לא מאמין באלוהים. אבל היו לי באותו רגע זרמים בכל הגוף, פשוט לא הצלחתי לקום מהכורסה. ואז הפסיכולוגית שלי אמרה לי: עד עכשיו לא הרגשת כלום, ועכשיו אתה תתחיל להרגיש".

השינוי של הראפר, לפחות כמו שבילגו מתאר אותו-היה חד. הוא התחיל לבכות חופשי מתכניות טלביזיה ומסרטים. "התרגשתי עד דמעות מכל דבר ואז, בגיל 33, התחלתי לבנות את עצמי מחדש".

והפריחה המאוחרת של האלבום הראשון, היא חלק מזה. וגם לימודי הנחיית הקבוצות העכשויים שלו. ובמקביל, הוא גם מלמד ברימון. ועובד כשליח, בשל אילוצי הקורונה.

אבל הוא לא מוכן להשתנות. "אם אכתוב טקסטים פופולריים ונוחים יותר למשתמש, מה הרווחתי מזה? אם אוהבים אותך בזכות מה שאתה לא, אז אתה מרגיש מבודד. וזה כישלון, בסופו של דבר. והייתי מבודד-יותר מידי זמן בחיים שלי אז אין לי שום חשק לחזור לשם. המטרה שלי, באלבום-היא להגיד את הדברים. בצורה הכי כנה שאני יכול.

ולאן אתה רוצה להגיע עם זה?

"לוומבלי. סתם, לא. אני אסתפק בזאפה באר שבע. שזה מועדון מגניב. וכבר הופעתי שם, לפני הקורונה. וגם בזאפה תל אביב".

 

 

 

לחדשות נוספות בנתניה הקליקו כאן * לדף הפייסבוק שלנו הקליקו כאן 

 

 

 

 

 

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות