קהילת עמק חפר מתאבלת על זוהר ארבל. הצ'יף והאגדה.

מאות אנשים מתושבי כפר ויתקין וחברים ליוו אתמול (רביעי) את זוהר ארבל בדרכו האחרונה בבית הקברות בכפר ויתקין. זוהר, 53 נפטר ממחלת הסרטן ממנה סבל חצי שנה.

הוא התגורר בכפר ויתקין כ- 30 שנה.  נולד וחי בילדותו בנתניה.  כשסיים את בית הספר היסודי עזב את הבית ועבר לפנימיית מאיר שפיה. בסופי שבוע עבד בחוות סוסים בנתניה  עד שהתגייס לצה"ל להנדסה קרבית. בתקופה הזו גילה את אהבתו הגדולה ביותר עד היום- סוסים. אחרי הצבא עבר לעבוד בחוות סוסים בחבצלת השרון ובמקביל החל לעבוד בחברת אבטחה.

הוא הפך להיות "שומר הברים" של נתניה ועמק חפר. כמעט בכל בר או מועדון בסביבה הוא הטביע חותם.  זו היתה התקופה בה הפך להיות דמות מוכרת ואהובה כל כך. השריף המקומי "צ'יף אינדיאני" כינו אותו גם בגלל ממדי גופו. בעקבות העבודה באבטחה והחיבה לסוסים עבר לכפר ויתקין שם חי עד יומו האחרון. היה גרוש, עבר מערכות יחסים שונות. השאיר שתי בנות אך בתו נועה היא המשמעותית בחייו.

אחד הדברים המזוהים עם זוהר היה קולו הצרוד והחזק.  וכמובן- המראה שלו. עד לפני שבע שנים הוא שקל כ-150 ק"ג. דמות גדולה עם נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. לפני כשבע שנים עבר ניתוח לקיצור קיבה, שינה לחלוטין את אורח חייו, השיל כ-80 ק"ג ממשקל גופו והחל להקפיד על תזונה – ולרוץ. לרוץ מלא.

זוהר ארבל גר כבר 30 שנים בכפר ויתקין. זוהר זיהה את הצורך של תושבי ויתקין והסביבה והציב עגלת קפה מאחורי המתנ"ס, ליד מגדל המים וליד המרפאה. המקום "קפה בכפר" שימש למפגשים של אוכלוסיות שונות מעין פרלמנטים: אמהות צעירות בחופשת לידה המגיעות לכאן אחרי חוג יוגה לתינוקות. סבתות שהביאו נכדים לגן, פרלמנט של בני 40-50 יוצרים ואומנים העושים כאן פגישות עבודה ומבוגרים העוסקים באקטואליה.

פנטז על בית קפה קטן והקים אותו במרכז הכפר

"אין אדם בעולם שלא מפנטז על בית קפה קטן משלו. על המפגש עם הרבה אנשים, על האפשרות להגשים את עצמך במטבח. בית קפה כזה נדרש באזורי מגורים קטנים. במבט לאחור אני רואה כמה שזה נכון. יש בו אוירה משפחתית ושכונתית. יש כאן לוח מודעות וכל אחד יכול לתלות שלטים לחפש ולהתעניין בשעורי נגינה, תפירה ושעורים פרטיים" אמר זוהר בראיון לחדשות נתניה

בית הקפה הוא חלק מהשינוי שזוהר עשה בחייו. מאיש שמן לשעבר שעשה קיצור קיבה הוא נעשה ספורטאי שרץ עד 40 ק"מ בשבוע. שעשה שינוי לא רק בתזונה שלו אלא בתפיסת החיים שלו.

הצבת עגלת הקפה התקבלה בברכה ובאישור המושב והמועצה. לא היו בה סיגריות ולא משקאות חריפים. אמהות מכפר ויתקין נתנו ועזרו. זוהר אמר שהוא לא המציא משהו חדש אבל הביא מאכלים אוטנטיים שהוא הכין. מה שמוכר במיוחד הוא הלימון הכבוש והממרח החריף שזוהר הכין. הסגנון של זוהר מזכיר את הגישה של יורה (ויסבלום) שהחזיק את המזח בחוף ינאי.

"הבית הראשון שלי בכפר ויתקין היה אצל יורה והוא המודל שלי בכל הקשור לבית קפה קהילתי. כך למשל לילדים זה מקום בטוח, הם מקבלים פה יחס מיוחד עם הרבה כבוד אבל גם עם חינוך וגבולות ואם חסר לילד כסף זה בסדר". אמר לי. כשנשאל מה הדבר הראשון שהוא עושה בבוקר אמר: "חושב מה אני ממציא היום חדש בבית הקפה". אמר בראיון לחדשות נתניה

ראשת המועצה ד"ר גלית שאול: "קראו לו 'הציף'. כינו אותו השריף של עמק חפר. אבל יותר מכל התאים לזוהר הכינוי – הלב. אכפתי, מעורב, אוהב. מכיר את כולם, דואג לכולם. לב ענק, שחדל לפעום אתמול והשאיר כל כך הרבה אנשים שבורי לב. זוהר היה אדם שאי אפשר להתעלם ממנו. לא כשהיה המאבטח המיתולוגי, גדל הגוף, עם קוקו, על הסוס. גם לא בגרסה הרזה שלו, לאחר ניתוח קיצור הקיבה שנים אחר כך. בבתי הקפה ובמעורבות החברתית והקהילתית הבלתי נגמרת שלו".

שמרנו על קשר והתכתבנו רבות. הוא לעולם לא היסס לכתוב את אשר על ליבו, לתמוך ולפרגן וגם לבקר או להעיר, אם משהו לא היה נראה לו.

הוא ידע לבקש עזרה, אבל רק לאחרים, לעולם לא לעצמו. גם כשחלה, לא ביקש עזרה לעצמו".

הקהילה התגייסה. גלית שאול: "זו דוגמה לאהבה"

"אבל אז, כבמעין סגירת מעגל מופלאה, הקהילה שכל כך אהב, הסביבה האנושית שכל כך אהבה אותו, העניקה לו את העזרה ובשפע.

החבורה שהתגייסה סביבו, טיפלה בו ודאגה לו, החליטה להתרים כסף עבור הטיפולים היקרים, וסחפה במהירות את הכפר, ואז את חוף חפר, ואז את העמק כולו. "מחזירים לזוהר את החיוך", נקרא קמפיין גיוס ההמונים הזה שבו גויסו מאות אלפי שקלים מהקהילה, בשביל זוהר. זו הייתה דוגמה למה שקהילה יכולה לעשות. לאהבה ולהערכה לזוהר מתושבי עמק חפר.

זו הייתה ההזדמנות של כולם להחזיר לזוהר".

לסיום הבטיחה שאול: "אנחנו נזכור אותך תמיד, נספר עליך. ונמשיך את הדרך שלך. דרך של קהילה, עזרה ותמיכה. של פשטות, תשוקת חיים ועשייה דרך של אהבה"

זוהר ארבל אהב ילדים

ליאור קפלינסקי: "מועדון הכדורסל עמק חפר וחוף חפר בפרט מרכינים ראש על אבדן כבד שנפל עלינו. זהר ארבל, איש של אנשים ואגדה ענקית. מי שלא הכיר אותך, הפסיד ומי שכן הספיק להכיר, לא יכול לשכוח.אהבתך לילדים ולכדורסל, הנתינה הענקית שלך והמעורבות בחיינו, תיזכר לעד. היית ותישאר בליבנו, ילדים ומבוגרים כאחד. המחלה הארורה הכניעה אותך והשארת בור גדול אחריך. ואנו, תושבי עמק חפר, לא נשכח אותך לעולם ובטוח שנזכור ונזכיר אותך לעד".

עמי מגן מנהל כפר הנוער הדסה נעורים: "היום נפרדנו מחבר קרוב, האיש שכל כולו לב ונשמה. כל הזמן דיברת איתי על נעורים, גלגלת בראש כבר 40 הופעות שקיעה, דמיינת איפה מעמידים את העגלת קפה, איך מסדרים את החנייה וכמובן נועה זולו. בסוף התפשרנו על פסטיבל, שעמלת רבות יחד עם אנשים רבים שעומדים כאן להפיק אותו, אמרת אני רוצה פסטיבל של חיבורים, של כולם עם כולם, משפחות, כל אחד מביא מה שיש לו, לא מסחרי. לא נחת לרגע, זוהר רץ בעמק, מנקודה לנקודה, תמיד בחיוך גם שקשה, גם שלא פשוט. "תן לי קצת זמן נצא מזה ונחזור לעניינים" אמרת. "האגדות יפות הן, עד שפתאום עפות הן, רק אלוהים יודע לאן". ואתה זוהר אגדה.

לחדשות נוספות בנתניה הקליקו כאן * לדף הפייסבוק שלנו הקליקו כאן