מחר, יום רביעי, בשעה 12 בצהריים, תתייצב רון רונה רובין בת ה- 16 בלשכת ראש עיריית נתניה. לפגישה אישית. הנערה הצנועה מנתניה, שמתנדבת למען הזולת מאז שהיא זוכרת את עצמה, קבלה לאחרונה את אות קרן ילדי ישראל. תעודה מכובדת, המעידה על פעילות התנדבותית עניפה. שרון רונה רובין, לא נוהגת לדבר עליה בפומבי. לפחות לא עד עכשיו.
"הופתעתי כשקבלתי את הפרס", היא אומרת בראיון לחדשות נתניה. ומוסיפה: "אני נרגשת ומופתעת מכל זה. כל מה שאני עושה, זה בקטנה".
"כשצריך-אני שם"
משפחת רובין, היא משפחה מיוחדת. האם לילך, 45, מנהלת כספים במקצועה העובדת בחברת אפריקה ישראל, מתנדבת לא מעט. ותמיד בצנעה ובשקט. בימים אלה, למשל, היא אורזת ומחלקת משלוחי מנות לקשישים. אבל זה רק חלק מזערי מהפעילות שלה. כי בנוסף, היא גם דואגת לארוחות חמות לכל מי שצריך בעיר, עוזרת בשעורי בית ו"עושה כל מה שצריך", כהגדרתה.
לילך רובין: "לפני שמונה שנים, בניתי והפקתי מיזם פרטי משלי. של הצלת מזון בנתניה. אספתי אוכל עודף מהצהרונים בעיר, ומשם העברתי אותו ל'חממיות'. לטובת ילדים מממשפחות במצוקה. הילדים, מקבלים בחממיות ארוחה חמה אחת. ואני דאגתי להם גם לאחת נוספת. כי ידעתי שבבית-הם לא יקבלו אוכל. עד שעות הבוקר".
מפה לשם, הפעילות ההתנדבותית של לילך רובין- רק הלכה וקבלה תאוצה. "זה מתגבר", היא מחייכת. ומוסיפה: "אני גם משמחת ילדים בבית חולים שניידר, ועוד כל מיני. כשצריך, אני שם. בלי הרבה שאלות".
למען קשישים ובעלי צרכים מיוחדים
והתפוח, במקרה הזה, לא נופל רחוק מהעץ. אלא בדיוק להיפך. כי כאמור גם בתה של לילך, רון רונה רובין, תלמידת כיתה י' בבית הספר התיכון שרת בעיר, עושה לא מעט. וזאת בנוסף ללימודים אינטנסיביים למדי, בכיתת 'מופת'. שבמסגרתם, היא מתגברת את לימודי המתמטיקה. וגם את הביולוגיה והכימיה.
"בקיץ שלפני הקורונה", היא מספרת, "החלטתי להתנדב עם קשישים. אז עברתי בין בתי אבות שונים בעיר. ביחד עם שלושה חברים נוספים, שגייסתי. בסופו של דבר, שמחו לקבל אותנו בבית גרינשטיין, שברחוב דיזנגוף. ומשלושה מתנדבים, הפכנו לעשרה".
בשל הקורונה, פסקה הפעילות ההתנדבותית שיזמה רון רונה רובין למען הקשישים. אבל היא לא הרימה ידיים, ויזמה פעילויות התנדבותיות נוספות.
"אני מדריכה בעמותה 'כנפיים של קרמבו' ", היא אומרת. "ויש לי ארבעה חניכים, שהם בעלי צרכים מיוחדים. מגיל 9 ועד 17. אני עושה להם פעילויות בזום, וגם שולחת להם פעילויות הבייתה. ובחנוכה, גם שמתי להם מתנות של חוברות צביעה, ליד דלתות הבתים".
אבל זה עוד לא הכל. כי רון רונה רובין, עושה עוד המון דברים. שאת רובם, היא מעדיפה לשמור לעצמה. ורק תחת מבול של שאלות, היא מתרצה ומספרת. "יש פעמים שאני הולכת להביא אוכל לקשישים, בבתים. ורואה שם מקרר ריק. אז אני גם מנקה. ואם אין מצעים נקיים, אז אני גם דואגת להביא כאלה. מדובר בדברים קטנים".
לא ראיתי את האור
לאורך כל הראיון איתן, נמצא בסלון הביתי גם שי בן ה-9. ילד עליז ושמח. ששום דבר בהתנהלותו, אינו מעיד על כך שמדובר בילד עם מחלת ריאות קשה. שנמצא כבר שנתיים בבידוד ביתי, בלי קשר לקורונה. ובכלל לא בטוח מתי זה יסתיים.
לילך רובין: "לכל ההתנדבויות האלה, שאנחנו עושות למען הזולת, הגענו מתוך המקום הכי נמוך. הבן שלי, שי, נולד עם מחלת ריאות קשה. ובמשך שלוש וחצי שנים, הסתובבנו בין בתי חולים. אמרו לנו שזה מה שיש. שככה זה יהיה ואין מה לעשות. ולא הצלחתי לראות את האור. אבל החלטתי שאני מתחילה להרים את עצמי, ולעשות. אז הבן שלי, בבידוד ביתי. כבר שנתיים. אין לו חברים ואסור לו לצאת. ואנחנו מתנדבות למען אחרים. כי זה מחיה את הנשמה. כשאני דופקת על הדלת של קשישה באמצע הלילה ומביאה לה עוגה-זה מרים אותי למעלה".
לחדשות נוספות בנתניה הקליקו כאן * לדף הפייסבוק שלנו הקליקו כאן
