לפני שמונה שנים, החליטו קצין הצנחנים במיל. מיקי שהם מנתניה ואשתו, לאמץ חייל בודד. החייל, ג'ון הירש מפילדלפיה, לוחם בצנחנים, היה אצלם כבן בית. ובמשך הזמן, מצא את עצמו מיקי שהם מסייע לחיילים נוספים. והמספרים רק הלכו וגדלו. כיום, הוא מסייע ל-350 חיילים. בארוחות חמות לשבת, מעברי דירות, התנהלות בירוקרטית ועוד ועוד. בסיוע מתנדבים וארבע קבוצות של מבשלות. ובימים אלה, הוא הקים עמותה, לטובת הפרוייקט.
מיקי שהם, לחדשות נתניה: "אשתי, תהיה זו שתנהל את העמותה. ואני וסגני, אמנון שבילי, נסייע בידה. הפעילות התרחבה, במשך השנים. העמותה לא תעסוק בגיוס תרומות, אלא רק בגיוס של משאבים, לטובת החיילים הבודדים האלה. ובנוסף, אני מתכנן גם לגייס תרומות של מלגות לימודים".
משכיר את הבית לחיילים
על האבא של החיילים, מיקי שוהם, אפשר ללמוד לא מעט מהסיפור הבא. בחודש מרס האחרון, בלב תקופת הקורונה, החליטו הוא ואשתו עדי לעבור מנתניה ליישוב נורדיה הסמוך. ואת ביתם שבנתניה, השכירו לשלושה חיילים בודדים. "זה הדבר הטוב ביותר שיכולתי לעשות", הוא אומר. "אני סומך על החיילים, והולך לקראתם בעניין שכר הדירה. ואני בטוח, שהם שומרים על הבית שלי-הכי טוב שאפשר".
השיחה עם מיקי שהם, מתנהלת בזמן היותו בבידוד. בשל מספר חולים מאומתים, שהיו במחיצתו במקום העבודה. הוא ממשיך לעבוד גם מהבית, כסמנכ"ל מכירות במפעל בטחוני. ובנוסף, גם מתנדב בעמותה הטריה. "אני עושה הכל, מלבד גרירת מכונות כביסה בלילות לטובת חיילים בודדים", הוא צוחק. רזומה קצר: הוא בן 45. נשוי לעדי, סטייליסטית במקצועה ואב לארבעה בנים. בגילאים שנתיים, תשע, 11 ו-14.
והחלום שלו, הוא להקים מלון דירות בנתניה. לטובת חיילים בודדים. לפי מודל 'הבית של בנג'י' ברעננה. ע"ש הקצין בנג'י הילמן ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. בבית הדירות הזה, מתגוררים כ-80 חיילים בודדים המשרתים שירות קרבי. וזוכים לארוחות, כביסות ומה לא. ובתום השירות, אף מוצמדים אליהם מנטורים. על מנת שיוכלו להשתלב בשוק העבודה ובחיים בכלל. ומיקי שהם, הוא אחד המנטורים האלה.
מובילים ומבשלים
כאמור, מאז אותו חייל ראשון בארה"ב, שהגיע לבית משפחת שהם אי שם בשנת 2009 וחגג איתם את כל החגים, פרו ורבו החיילים הבודדים. שמיקי שהם פורש עליהם את חסותו.
"גם האחות של ג'ון הירש הגיעה אלינו בהמשך", הוא אומר. "ואפילו גרה אצלינו בבית מספר חודשים, עד גיוסה לצה"ל. ובעקבותיה, הגיעה גם האחות השלישית. אנחנו שומרים אתם על קשר. ובעיני הילדים, ג'ון הוא ממש כמו משפחה. עד הקורונה, הוא הגיע לבקר. וגם ההורים הגיעו". ואז, הגיעו גם החיילים האחרים. "זה התחיל ממגהץ ומכונת כביסה והפך להיות מפעל של ממש", הוא אומר. ומוסיף: "בשוטף, אנחנו מספקים ארוחות חמות בסופי שבוע, ולצורך זה יש לנו כ-80 מבשלות ויותר. מתנדבות, המכינות את האוכל עבור החיילים הבודדים בבתים שלהן. בנתניה, בית יהושע, כפר נטר ואודים. בנוסף, יש לנו גם מובילים. שדואגים לשנע ציוד כשצריך. וגם להעביר דירות".
לדבריו, לא פעם נתקלים הוא וסוללת המתנדבים שלו, בחיילים בודדים עם קשיים גדולים. וגם אז, נרתמים כמובן לעזור. "הייתה לנו כבר חיילת שניסתה להתאבד, וגם חייל שחברת עמידת רצתה לזרוק אותו מהבית, אחרי שאביו נפטר. ובשניהם טיפלנו ועזרנו. ויש גם חיילים שצריכים הסעות לנתב"ג כי הם נתקעים בשדה בלי תחבורה, כאלה שנכנסו לבידוד ואיבדו את העבודה שלהם ומה לא. לשמחתי, אנחנו זוכים להמון שיתוף פעולה. אני רק מפרסם משהו בפורומים העירוניים, וכבר זוכה לכל התמיכה שאני רק צריך".
