יותר מ-150 נפגעו במתחם ההדלקה של ישיבת "תולדות אהרן". 44 איש ניספו באסון בהילולת הרשב"י במירון. ביניהם ילדים ומבוגרים.
בשבת בשבוע שעבר טיפסתי על הר מירון. מפיסגת ההר ראיתי את ההכנות להילולה לקראת ל"ג בעומר. הקונסטרוקציות מתכת הארעיות הדאיגו אותו. וכשראיתי שלשום את ההילולה והשמחה והקפיצות של האברכים על הטריבונות חששתי שהנה זה הולך להתמוטט ואסון גדול יקרה שם. ואכן קרה אסון נורא. אסון שאותו יכלו לצפות מראש. אסון שכבר קרה בעבר לפני 110 שנים.
האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי אירע בליל ל"ג בעומר של שנת ה'תרע"א, 15 במאי 1911, כאשר קהל המונים גדש את מתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. מעקה מרפסת שעליו עמדו אנשים רבים התמוטט, וקרוב למאה איש נפלו מגובה של כ-7-8 מטרים אל החצר למטה. שבעה מהנופלים נהרגו במקום. בסך הכל נהרגו באירוע אחד עשר בני אדם, ארבעה מתוכם בימים שלאחר האירוע. נמנו 40 פצועים.
על האסון במירון שקרה לפני 110 שנים כתב ארתור רופין (מכמורת) בספרו "ראשית עבודתי בארץ"
ארתור רופין: 1876-1942-כלכלן וסוציולוג, 'אבי ההתיישבות הציונית'. יליד גרמניה. ב-1907 נשלח מטעם המכון לדמוגרפיה יהודית לערוך סקר בא"י. עלה לארץ ב-1908 והקים על פי החלטת הקונגרס הציוני את המשרד הארצישראלי, היה חבר ההנהלה הציונית, מנהל המחלקה להתיישבות, מייסד חברת הכשרת היישוב, ראש הנהלת הסוכנות היהודית, מרצה לסוציולוגיה.
אסון מירון כבר קרה: מתוך העיתונות "מוריה" 19.5.1911
"אז התחיל ההמון לעלות על הגג, ששם עורכים את ההדלקה. הגג קטן מאד מאות איש התרחקו ועלו אל הגג, ועמדו צפופים ודחוקים בערך שעה, עד שנגמרה עריכת ההדלקה. אז נגש הרה"ג ר' רפאל דין וידליק את המערכה. וההמון כולו התפרץ תיכף בשיר וזמרה ורקוד. אבל פתאם, ומעל הגג נשמע קול מפץ-מפולת. והמעקה כולה, שהיתה רעועה מכבר, ועמה עוד חרבה אבנים גדולות. והרבה מהאנשים שעמדו עליה נפלו ארצח אל תוך החצר למטה.
הצעקות והיללות עלו עד לשמים.
בתוך ההמון שבחצר קמה שועה נוראה. הרס ואבדון אנשים, אבנים, ושברי מעקה, נערמו שמה לערמה. זה צועק מתוך המפולת שירחמו עליו ויצילוהו. וזה מוטל בקרן־זוית בלי כל רוח־חיים.
הבכיות והיללות הקיפו מסביב, כל אחד חפש ובכה אחרי קרוביו ומכיריו. כל אב רץ, הנה והנה כשכול. והנשים הרימו קול זועות. הצעקות והיללות עלו עד לשמים. ואי אפשר כלל לתאר את מצב־הנואש ברגעים הראשונים הללו. חשבו בודאות כי אנשים למאות כבר מצאו את קברם מתחת לגל המות הזה. עברו הרגעים הראשונים. רגעי הבהלה, והנאספים יצאו מעט מעט החוצה.
ואז התחילו אנשי מעשה . בעבודת ההצלה והוציאו את הנפגעים מתוך הערמה, והניחום בחדרים מיוחדים' ובבתי מושב"הזקנים אשר שם. רופא העיריה הנכבד מר קסם אפנדי ' שהיה שם עבד במרץ מסביב לחולים. רצים נשלחו, צפתה להביא עוד רופאים. וכעבור שתי שעות הרופאים הנכבדים באו ד"ר דוד, ד"ר ברדש, וד"ר משיאף, כמו־כן הרוקחים לוריה, הורביץ . ואלה ביחד עם רופא העיריה עמלו הרבה מאד, ועבדו במרץ רב להשיב את נפשות הנופלים והנפצעים".
