נעמה בן שמחון מקדמת את תחום הפוטותרפיה כאמצעי לביטוי פנימי בדרך המוכרת היום במיוחד לילדים: הצילום. דרך תמונות, גם מהאלבום המשפחתי, נחשפים המטופלים לרגשות מודחקים, לומדים להתמודד ויוצאים מחוזקים. את הקורסים היא מעבירה ברופין ובמסגרות התנדבותיות שונות ואם אתם מטפלים, יועצים, מורים, מנחים הכתבה הזאת היא עבורכם
אם אתם מטפלים, יועצים, מאמנים, מנחים, מורים – אנשים של אנשים, הכתבה הזאת יכולה לעניין אתכם. מדובר בתחום חדש הנקרא פוטותרפיה המשמש כלי בעבודה טיפולית, חינוכית או ייעוצית.
השבוע הסתיים קורס כזה במכללה הטכנולוגית רופין במסגרת "רופין לקריירה".
מי שעוסקת בזה ומעבירה את הקורס בצורה חווייתית היא נעמה בן שמחון (47), נשואה ואם לחמישה ילדים, שגדלה בנתניה וגרה בבית יצחק. היא מפיצה את תחום הפוטותרפיה גם בהתנדבות במקומות שונים ביניהם: מרכז תעסוקתי לאוטיסטים, בגיל הרך ובגיל הזהב עם ניצולי שואה.
בן שמחון היא צלמת, בעלת סטודיו לצילום, מורת דרך ליחסים וזוגיות, מנחת סדנאות ומלווה התפתחותית בפוטותרפיה. כמו כן, היא מעבירה סדנאות קרבה בין אימהות ובנות עבור מינהל רווחה ושירותים חברתיים של עיריית נתניה. בקורס זה היא מכשירה אנשי מקצוע בתחום.
"לתמונה יש כח. היא פותחת שער לתודעה וללב, היא חושפת רגש שלעיתים אף נסתר מעצמנו. הצילום עשוי לסחוף אותנו למחוזות ילדות, לחלומות, לאמונות המנהלות את חיינו, ולהביא את עצמנו לשינוי והתפתחות".
לדבריה, מטרת לימודי פוטותרפיה היא להעניק ללומדים ידע וכלים מהעולם הוויזואלי לצורך עבודה עם מטופלים, יועצים, תלמידים או חניכים.
יעל מצאה את האושר. נעמה בן שמחוןאיך עושים את זה?
"הלומדים יתנסו בתהליך חווייתי של העמקת ההתבוננות הפנימית ובנוסף, יזכו לחניכה וליווי בהתנסות מעשית שתסייע להם לשלב צילום ככלי טיפולי בעבודתם המקצועית עם יחידים, קבוצות, ארגונים, זוגות ומשפחות. אנחנו עושים את זה בשלבים: צילום ככלי הערכה – חיבור בין האלמנטים הוויזואליים לבין הפן הרגשי, לדעת להתבונן מעבר. בהמשך מעבר לתהליכים מקדמי שינוי והתפתחות אישית באמצעים ויזואליים כדי לרענן אמונות על עצמנו ועל הסביבה וליצור מציאות חדשה. כמובן שלא נדרש ידע קודם בצילום וגם מצלמה של טלפון מספיקה".
סמדר פליישר יועצת חינוכית בבית הספר אילן רמון בחדרה, בוגרת הקורס: "השתתפתי בקורס מתוך מגמה להעשיר את ארגז הכלים הייעוצי-חינוכי שלי. התוודעתי לתחום טיפולי חדש שירתק את הילדים ויאפשר להם להביא לטיפול דברים חשובים בצורה לא מילולית, אלא ככלי שהם מכירים כל כך טוב".
מה כאן התרפיה?
נעמה: "ההתבוננות בתוכי, בהבנה מהיכן אני מתנהלת, במודעות המתעוררת להביא לחיי תחושת שביעות רצון, במימוש ייעודי ורגעים של אושר".
איך זה קורה בפועל?
"בכל שבוע יש משימה צילומית עם הסמארטפון, כולל עבודה עם תמונות מהאלבום המשפחתי, כולל ערכות של תמונות קיימות בנושאים שונים.
מבט באלבום המשפחתי מעורר תחושה של געגועים, נוסטלגיה ולעיתים אף מציף אותנו ברגעים של עצב ולרוב ברגעים של אושר כשיש השלמה עם המציאות. יש תחושה שמתנהל איזשהו שיח עם עצמך על החיים".
כחלק מפרויקט הגמר, הסטודנטים בחרו דמות מעוררת השראה ועברו איתה תהליך התבוננות מעמיק בתוכם, בסיום התהליך חוו יום צילום מרגש בסטודיו של נעמה ובסוף הקורס יצרו תערוכה מרשימה.
כך, למשל, כתבה לנעמה יעל, משתתפת בסדנה, ששתי נשים חזקות השפיעו על החיים שלה והן היו עולמות הפוכים: "כמעט 40 שנה אני מנסה להבין לאיזה צד אני שייכת. מלחמת עולם שחיה בי עד היום ואין שלום. אבל יש תקווה שאם לא יהיה שלום יהיה לשתיהן מקום בלב שלי. עברתי בסדנה תהליך אדיר, את פתחת בי את הדלת שהייתה נעולה שנים. גיליתי שאושר חיכה שם. הוא יצא החוצה ומילא אותי ואת האנשים מסביבי".
נעמה: "הילדה הטובה שבתמונה עם ידיים שלובות חזק מעל ראשה חיכתה שהצלם יצלם את התמונה וילך. חיכתה שיום אחד היא תגדל ותהיה במקום אחר. והיא חיכתה 30 שנה, עד שיום אחד בסדנה הערתי אותה והיא הצליחה לשחרר את הידיים. כמה סמלי".
סמדר פליישר בחרה בסבה: "סבא אהוב ויקר שלי, 11 שנים מאז שעצמת את עינייך לתמיד אך בליבי ובחיי אתה כל כך נוכח. בחרתי בך כאדם מעורר השראה עבורי. השארת בי חותם אדיר של אהבת אדם, באשר הוא אדם. בתבונתך ורגישותך ידעת לקבל את הסובבים אותך ללא תנאי ולהעניק מחומך וטובך. היית עבורי מקור מים חיים לידע, סקרנות, יצירתיות וענווה גדולה. בדרכך הייחודית בחרת לקום ולעשות מעשה: השלת מעלייך את סממני הדת והפכת ציוני נלהב ש"הבריח" גבולות, הזהיר אנשים שהיו מוכנים לפקוח עיניהם ולאפשר לעצמם לראות את עוולות האדם המזעזעות ביותר בתקופה חשוכה – השואה. הגעת לישראל והקמת קיבוץ, משפחה לתפארת ותמיד שמרת על אופטימיות וכבוד אדם. המוסיקה הקלאסית ליוותה אותך תמיד כמו הזכירה מחוזות נשכחים. העברת אליי את אהבת הספר והדעת והיית עבורי מקור ידע בלתי נלאה. תכונותייך אלו הן אלומת אור גדולה לרגליי. אתה המגדלור של חיי, זה שמזכיר לי צניעות מהי, אהבת אדם וקבלת האחר. תודה לך על כל אלו ועוד, גאה שהייתי נכדתך הבכירה".
רונית פז מרמת פולג, צלמת ומנחת קבוצות בחרה בדמותה של שפיטה וכתבה לה מכתב אישי: "היי שפיטה, מה שלומך מקסימה אחת. רציתי שתדעי שאת מאוד מיוחדת בעיניי ושאת מתנה מהלכת בעולם הזה, בשפתנו קוראים לזה השראה. רציתי להודות לך שגם ברגעים קשים בחייך ורגעים של חוסר וודאות, לא ויתרת לעצמך, דבקת בחלום, סמכת על עצמך. אין לי מושג איזה מנטרות השמעת לעצמך כדי לקום בבוקר עם דרייב מחודש להמשיך ליצור, לשיר ולהופיע. מה שבטוח זה שזה עבד והצליח. אני נמצאת כרגע בתקופה של דיוק עצמי, מנסה להגדיר את המתנה שלי לעולם. בזכותך אני מצליחה לדבוק בתהליך TURST THE PROCESS למרות שאני כבר מתה לראות תוצאות בשטח".
