אורנשטיין: "מספיק תושב אחד שהצלחתי לסייע לו לפתור בעיה וזה שווה הכל"

אחרי שבע עשרה שנים של עשייה ציבורית בהתנדבות, חבר מועצת העיר נתניה, עופר אורנשטיין, לא מפסיק להפתיע: בגיל חמש הצליח לשכנע את הגננת לוותר על עונש שהוטל על ילדי הגן, ביסודי ובתיכון כיהן במועצת התלמידים, בגיל עשרים ושבע כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים בטכניון ועמד בראש מאבק נגד סגל המרצים. הוא נלחם על מזגן בכל בית ספר, דשא סינטטי בגני הילדים, ויזם פרויקטים חברתיים בשכונות. כל אלה ועוד, סללו לו את הדרך אל המעמד המכובד בפוליטיקה המקומית ולמרות זאת נשאר צנוע "שום דבר לא עשיתי לבד"

אם חשבתם שאתם מכירים את חבר מועצת העיר נתניה והממונה על המרכזים קהילתיים, עופר אורנשטיין, הרי כמה ציוני דרך בחייו שכנראה לא הכרתם. החיידק הציבורי החל אצלו כבר בגיל חמש, בגן טרום חובה בשכונת מגוריו, שכונת בן ציון. "הגננת הענישה את הילדים בעונש בלתי נסבל, שלא ייצאו לשחק החצר. לקחתי יוזמה והתחלתי לדבר לליבה של הגננת. הצלחתי לשכנע אותה למה היא כן צריכה לאפשר לנו לצאת לחצר", הוא נזכר בחיוך.

סבו, פריג'א פריאל מתוק ז"ל היה מורה במשך 43 שנים. אמו הייתה מורה ובסוף גם התחתן עם מורה לאנגלית. הוא למד בבתי הספר "שורשים" ו"טשרניחובסקי" במגמה ריאלית ולאחר מכן השלים תואר ראשון בהצטיינות בהנדסת תעשייה וניהול בטכניון.

במקביל לפעילותו בהתנדבות במועצה אורנשטיין עובד בחברת ההייטק אפלייד מטיריאלס כמנהל קבוצת התכנון והתשתיות בתפעול, כאשר בעבר היה מנהל הרכש האסטרטגי של החברה. הוא נשוי ואב לשתי בנות ובן.

נולד בנתניה וגר בכל שכונותיה

"נולדתי בנתניה ויצא כך שלמעשה גרתי כמעט בכל מקום בעיר. ספרתי 14 דירות החל מגיל הילדות שגרנו בשכונת בן ציון. התגוררתי בקריית נורדאו, באזורים, במרכז העיר, בצפון העיר, בגבעת האירוסים, בדורה, בקריית השרון, והכרתי את הבעיות הסוציו-אקונומיות ברוב העיר, וזה מחבר אותי היום לתפקיד במועצת העיר כממונה על המרכזים הקהילתיים. אני מכיר מקרוב את הפעילות הזאת גם בשכונות, ולא פעם אני פוגש ילדים במסגרת הפעילות במרכזים הקהילתיים  שמזכירים לי בדיוק את עצמי. המרכזים הקהילתיים הם בעיניי הבית החברתי של הקהילה, ואני פוגש את האנשים שבלי המתנ"ס, חייהם היו אחרים לגמרי".

לפני כשלוש עשרה שנים החל פרויקט הדגל המוצלח של עופר אורנשטיין, שהוא מאוד גאה בו. פרויקט "סטודנטים בונים קהילה", שבמסגרתו משכנים סטודנטים מצטיינים בדירות שכורות בשכונות בחינם והם בתמורה חונכים תלמידים תושבי השכונה. הפרויקט הוא פרי שיתוף פעולה של  ארגון "עזרה"  ועיריית נתניה. "בכל בית משתכנים שלושה סטודנטים שלומדים בנתניה ובתמורה הם לא משלמים שכירות. חמישים אחוז מהם מנתניה והשאר במקור לא מהעיר. בעקבות הפרויקט גילינו שהרבה סטודנטים נשארים לגור פה. סטודנט שמצטרף לפרויקט מתחייב לחנוך תמורת אי תשלום שכירות לדירה ארבעה תלמידם והוא חייב לגור בשכונות והיות פעיל בקהילה".

בפרויקט כ- 150 תלמידים וכ- 40 סטודנטים. התלמידים שנבחרים הם בעלי ציונים נמוכים ונמצאים תחת מעקב. "הלימודים מתקיימים בתוך בתי הסטודנטים ומשנה לשנה אנחנו רואים שיפור בציונים שלהם וגם בהתנהגות".

ואז הגיעה הקורונה ופרויקט סטודנטים בונים קהילה כמעט קפא ביחד עם כל הפרויקטים החינוכיים בכל המדינה. "החלטנו שדווקא בימים אלו, שהפרויקט כמעט הוקפא, להמשיך את החניכה בזום וזה עבד מצוין. בימים אלו חזרנו לפעול כרגיל, כמובן תחת ההגבלות של משרד החינוך".

למען הקהילה ותושביה

השלב הבא הוא פרויקטים נוספים בשכונות למען הקהילה ותושביה.: "הרבה תקציבים עירוניים מושקעים בפרויקטים למען תושבי השכונות. לפני חמש שנים התקציב העירוני היה מאוד נמוך, וביחד עם ראש העיר מרים פיירברג-איכר, פעלנו להגדיל את התקציב הזה בחמישים אחוז, יש שיתוף פעולה מצוין עם כל הגופים בעירייה – מינהל חינוך, אגף השכונות, היכל התרבות, אגף הספורט והעמותה לחינוך בלתי פורמאלי. העירייה זיהתה את הפוטנציאל וגם את ההצלחות בשטח ולכן רואה את המתנ"סים ככוח החברתי שלה".

"אחד הדברים המרכזים מבחינתי הוא שכל ילד, ולא משנה גם כסף יש להוריו יוכל להשתתף בפעילות של המרכזים הקהילתיים, לכן, הרבה מאוד מהפעילות שלנו מסובסדת ויש גם ועדת הנחות שנותנת הנחות לפי קריטריונים שקופים של הכנסות לנפש. אנחנו פועלים באופן שיטתי לשלב ילדים בין שכונות ולשבור את המחיצות ואת הסטיגמות כבר מגיל צעיר".

לא הכל היה ורוד בממלכת המתנ"סים בנתניה. לפני ארבעה חודשים בערך היו המתנ"סים קרובים מאוד לקריסה. "בעקבות וירוס הקורונה נאלצנו להפסיק את רוב פעילות המתנ"סים שהם מלכ"רים ומעל שמונים אחוז מההכנסות שלהם מגיע מהכנסה עצמית. רבים מהעובדים נאלצו לצאת לחל"ת ועיריית נתניה סייעו בקידום תשלומים של ההקצבה העירונית כדי להקל על מצב הכספים במתנ"סים ולהשאיר אותנו מעל המים".

בנוסף, אחד האתגרים המרכזיים היה לפתוח את הקייטנות של הקיץ בזמן מאוד קצר. משרד החינוך נתן התראה של שבוע לפתיחת קייטנות בתחילת חודש יולי, לאחר משא ומתן מתיש עם הממשלה ולשמחת הילדים. "זאת הייתה אחת התקופות המטורפות בחיי. היינו צריכים להיערך תוך שבוע ימים. בסופו של דבר הצלחנו והקייטנה נפתחה עם מעל שנים עשר אלף תלמידים, שזה מספר שיא של כל הזמנים. גם המחיר היה אטרקטיבי. עלות הקייטנה לכל תלמיד הייתה שלוש מאות ושישים שקלים לחמישה שבועות, שזה עשרים שקלים ליום וזה הגדיל את הביקוש. אבל האתגר היה לא קל. היינו צריכים להחזיר את כל העובדים מהחל"ת והסייעות העירוניות בזמן מאוד קצר".

חנוך לנער על פי דרכו

חמישה עשר מתנ"סים פועלים בנתניה תחת ארבע עמותות, בשיתוף פעולה של כל הגופים. אחד החלומות הגדולים של אורנשטיין הוא שכל העמותות יאוגדו לארגון אחד, לגוף אחד גדול, שינהל את כל המתנ"סים והקהילה בעיר. ועד שחלום זה יתגשם, יזם אורנשטיין את פרויקט החוג האקדמי בצהרונים. "הרעיון שלי היה להוסיף בצהרונים של גני חובה חוג שלישי שנותן מיקוד על תחום לימודים כגון: אנגלית, מתימטיקה, מדעים, אומנות ומוזיקה. בנינו מודל על בסיס תיאוריה של האינטליגנציות המרובות של גרדנר, שאומרת למעשה שאין אינטליגנציה אחת לכל ילד, אלא לכל ילד יש אינטליגנציה ייחודית לו. וכך, כל ילד מוצא את מקומו. הפרויקט התחיל השנה אך לצערי בעקבות הקורונה הוא נעצר. התוכנית היא כמובן להמשיך את הפרויקט בשנה הבאה.

גולת הכותרת במלחמותיו עוד לפני שהגיע למועצת העיר ואירוע שלא יישכח בפעילויותיו הנועזות של אורנשטיין ושהונצח גם בעיתונות, היה כשעמד בראש אגודת הסטודנטים בטכניון בחיפה במאבק אותו הנהיג מול סגל המרצים בטכניון. הסגל הציע אז תקנות שפגעו בזכויות הסטודנטים במועדי ב'. כצעד מחאתי, החליטו הסטודנטים לא לאפשר את כניסת הסגל לטכניון. "רצינו למנוע את כניסת סגל המרצים לטכניון והבנו שזה לא יעבוד אם רק נעמוד בשער ונמחה. קנינו שתי מכוניות ישנות בחמש מאות שקל ושרפנו אותן בכניסה לטכניון. הסגל התרעם והזעיק את המשטרה, רק שהם לא ידעו שכל הפעולה בעצם הייתה מתואמת עם המשטרה".

בראשית דרכו, כחבר צעיר במועצת העיר, אחד המאבקים שלו היה מזגנים בכל בתי הספר. העירייה לא ששה כל כך לשלם את המחיר ודרשה מההורים לממן את המזגנים. בשכונות החלשות הורים התקשו לשלם וכך יצא שבבתי ספר בשכונות כמו דורה ואזורים, למדו תלמידים ללא מזגנים. אורנשטיין שהבין שאסור לו להפסיד בקרב הזה. "בעיניי לא ייתכן שיהיו תלמידים שידי ההורים אינה משגת, שילמדו בכיתות חמות, בעוד תלמידם בבתי ספר אחרים, לומדים בתנאים נוחים יותר. הגעתי לישיבת מועצה וסגרתי את הכפתור הראשי של המזגנים. וכך באמצע ישיבת מועצה, מנדי וייס, שהיה אז ממונה על החינוך, הסביר מדוע העירייה לא צריכה לממן את המזגנים בבתי ספר, הוא התחיל להזיע ושאל למה המזגנים לא עובדים?. עניתי לו שסגרתי את המזגנים ושאלתי אותו האם הוא מבין למה אי אפשר ללמוד בכיתה ללא מזגן?. מהישיבה הזאת התקבלה החלטה להתקין מזגן בכל כיתה".

לא תמיד עובד אורנשטיין בשיטות קונבנציונאליות. כך התנהל גם המאבק לפיסת דשא סינטטי שיחליף את החולות בכל גני הילדים. "זה היה מאבק ארוך שנמשך שלוש שנים לפחות. החצר בגני הילדים הייתה מחולות וחתולים עשו את צרכיהם שם. ילדים נפגעו בבעיות בעור בעקבות המגע עם החול הנגוע. ניהלתי מאבק במועצת העיר והפגנות של הורים ולבסוף התקבלה החלטה לשדרג בדשא סינטטי את גני הילדים, המונים כעת מעל לשלוש מאות וחמישים גנים בעיר".

חידון תנ"ך לזכר סבו

בנוסף, מארגן אורנשטיין בשבע השנים האחרונות את חידון התנ״ך לבתי הכנסת, לזכר סבו פריג׳א מתוק ז״ל ולזכרו של שלמה מכלוף אורגד ז״ל. החידון עוסק כל שנה בתחום ערכים אחר, והייחוד שלו בכך שהוא משתף את הקהל בשאלות.

לסיכום אומר אורנשטיין: "אני משקיע שעות רבות ביום למען הפעילות הציבורית וזה בא על חשבון המשפחה שלי. אני עושה את זה בעיקר מאכפתיות ומאהבה לעיר נתניה ולתושבים שלה. לא תמיד זה קל ויש גם רגעים שאתה אומר לעצמך בשביל מה אני צריך את זה, אבל בסופו של יום מספיק תושב אחד שהצלחתי לסייע לו לפתור בעיה וזה שווה הכל".