בזמן ניסיון ההפיכה בתורכיה הייתי בכפרי הדייגים בדרום המדינה, מקום פסטורלי, עיירות קיט קטנות, כפרים שהפכו דיג וחקלאות לפנינות של תיירות. האנשים שקועים בעבודת הקיץ, רחוקים מרחק רב מאיסטנבול. איסטנבול והמזרח אחוזים בהפיכה והדרום שקוע בעיסוק אחר, אבל הרוח הרעה נושבת גם דרומה והאיפוק של האנשים מסגיר מחשבות על העתיד.
חברים טובים שלי, שהם תורכים פטריוטים, אבל חילונים מבית מדרשו של כאמל אטאטורק יודעים שהזמן הפך את ארדואן מדמוקרט לדמוקרטור, ועכשיו למעין סולטן מודרני. תורכיה של ארדואן שותתת דם וקיטוב בין תרבויות, תרבות האיסלאם ותרבות אירופית חילונית. מחר אני חושש שחברים שלי ירגישו שאי אפשר יותר לדבר חופשי, לומר דברי ביקורת. מחר, מי שידבר והוא אדם בעל עסק מצליח, הקנאה וההלשנה יכולים להפילו לבית הסוהר. תורכיה איננה יותר דמוקרטיה, היא טוטליטרית ורודנית ובעלת משטר של פאשיזם דתי.
בדרך הביתה, עם רוחות קיץ טובות במפרשים, חשבתי שאולי זה לא רק גורל תורכי ועלול לקרות אצלנו ובכל מקום. אף אחד, אף חברה לא מחוסנת מרוחות רעות שמביאות מנהיגים עם שיגעון גדלות והופכים את האור למקום אפל. תורכיה היא חצי חצי, חצי חילונית-אירופית וחצי מזרחית-אסייאתית. מי ינצח בסוף? ימים עצובים ורעים עוד צפויים על החברה התורכית.
