ברלין היא הנס הגדול של העם הגרמני אחרי מלחמת העולם השנייה. לפני 80 שנה, הסתובבו בין ההריסות ילדים בני 14, אחרוני נאמני היטלר וירו בין החפירות את הכדורים האחרונים של הרייך הנאצי. היום ברלין היא פנינת התרבות המערבית. הדבר הכי בולט לזר בברלין הוא הנינוחות, השלווה, האדיבות, מיעוט כלי רכב בכבישים והתחבורה הציבורית. ואיזו תחבורה ציבורית! ב-4 יורו אתה לוקח כרטיס משולב של רכבת, אוטובוס וחשמלית ונע בחופשיות ממקום למקום. לא צריך להסתבך עם רכב פרטי. כל 4 דקות אוטובוס, כל חמש דקות רכבת.
אומרים שחיפה עם המטרונית והכרמלית מגלה סימנים ראשונים של שינוע אנשים ברמה אירופית. אז זהו, שאצלנו, לצערי, זה ניסיון נואש להרכיב טלאי על טלאי וליצור מציאות נוחה יותר במבוך הכבד מנשוא. ברלין היא עיר שבה אין שעת עומס אחרי העבודה, כי כולם נוסעים וחוזרים ברכבת, דבר שנותן שלווה ופחות עצבים ואפשרות ליצירת נחמה מהייאוש של מלחמת הקיום בארץ.
הצעירים לפעמים נוחתים בברלין לצורך לימודים, לפעמים לצורך אתנחתא בחיים, וחלק מהם כנראה יישאר שם לתמיד. מברלין לכל אירופה יש רכבות ויש גם מוניות במחירים סבירים. מונית לצ'צ'ין הפולנית בים הבלטי, מרחק 200 קילומטר, עולה 35 יורו, וזה הופך אותך לאזרח בעל יכולות תנועה כמעת בלתי מוגבלות. אם צריך ללמוד משהו מהגרמנים, זה את הכוח לבצע פרויקטים אדירים בתחום התחבורה לטובת החברה כולה. בסוף זה גם משתלם כלכלית.
