אני לא זוכרת את ההורים שלי מתחפשים בפורים. זה טרנד של השנים האחרונות. המבוגרים של היום החליטו שלא רק לילדים מגיע והפקיעו את מנהגי החג מידיהם של הילדים, אותם ילדים שהיו עד אז הסוכנים הבלעדיים של החג. ההורים שלנו היו עסוקים מדי כדי להתחפש. זה בכלל דור של אנשים רציניים יותר, משפחות התעסקו בעצמם ועסקו יותר בהישרדות יומיומית.
ההורים שלי בעיקר עבדו. התפקיד שלהם בחיים היה להיות הורים שלנו ולא היה להם הרבה חוץ מזה. על פניו זה נראה עניין של בחירה, אבל בינינו, פעם לא
היתה הרבה ברירה. הגשמה עצמית היתה בעיני רבים הפיכתם להורים והיותם חלק ממשפחה. פעם משפחה היתה ההיי~טק, החלום והשאיפה של כל בוגר תיכון נורמטיבי. וככה הם היו, לא יותר מבוגרי תיכון שמשחקים במשפחה, אבל עם כל הרצינות של דור ההורים שלהם. מבחינתם או שהיית בהיי-טק או שלא היית. היו הרבה פחות אפשרויות לבחור.
דברים שלגביהם להורים שלי לא היה ספק, אני, והדור שלי בכלל, מרשה לעצמו לשאול שאלות. אמא שלי עד היום מזדעזעת שיש ימים שבהם אני לא מבשלת. אולי כי פעם אי אפשר היה להזמין אוכל, וזה כנראה הזמן להודות על כך שאני לא אמא של פעם, כי אחרת איך הייתי נחה לפעמים.
משנה לשנה התחפושות למבוגרים בפורים יותר ויותר מושקעות. משנה לשנה המבחר גדל ומעבר לאביזרים ניתן למצוא תחפושות של ממש. יש כאלה שמגדילים לעשות ותופרים או בונים לעצמם תחפושת מקורית, וזה מה שרציתי השנה, תחפושת מקורית. נמאס לי מתחפושות סטנדרטיות של חיות או חשפניות במסווה של אחיות או שוטרות ובינינו, אני גם כבר לא בגיל.
בתום החיפושים היו לי לא מעט רעיונות לתחפושות: חיפושית שחורה, פיונה הנסיכה משרק, שלגייה לבנה ומלכת לבבות מהודרת. התלבטתי והתלבטתי מה הכי יכול להתאים לי ובסוף מצאתי את עצמי מחופשת לערפדית. אין לי מושג איך זה קרה ואם זה מאפיין אותי, המאפרת פשוט חשבה שזה יכול להתאים לי ואני זרמתי עם זה.
זה שהדור שלנו יותר עסוק בעצמו זה לאו דווקא דבר רע. הגשמה עצמית זה אחד הדברים הכי חשובים לאדם. העניין הוא שכשאתה מתעסק בדבר אחד, זה אומר שאתה פחות מתעסק בדבר אחר וכל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא מקריב ואם הוא מוכן לשלם את המחיר הזה.
