fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

סוף החופש

אילוסטרציה (פנתרמדיה)
אילוסטרציה (פנתרמדיה)

תמיד בסוף החופש, נראה שהוא היה ארוך מדי, מתיש מדי וכבר רוצים שייגמר. יותר מדי אוכל, יותר מדי שעות על הרגליים כדי להכין אותו, יותר מדי קניות בסופר, בחנויות הבגדים, הספרים, הצעצועים ומה לא, יותר מדי אורחים, יותר מדי נסיעות להתארח אצל אחרים, יותר מדי שעות יצירה לקישוטים לסוכה, איכשהו זה פשוט היה כבר יותר מדי.

אמרתי לעצמי, היה נעים וטוב, אך ארוך כאורך הגלות, הגיע הזמן לחזור לשגרה הנעימה, המנחמת, המשעממת. ואז קמתי בבוקר ופתחתי את התריסים ליום הראשון של החזרה המיוחלת לשגרה, עם כמה אמיתות עגומות, שהתפוצצו לי ישר בפרצוף, עוד יותר מהר מהוורידים שנהיו לי ברגליים:

1. בשש בבוקר עדיין חושך בחוץ! וזה רק הולך להיות יותר גרוע. פתאום נזכרתי שהולך להגיע חורף. חורף ארוך ומתיש ובעיקר קרררר. להתעורר בחושך הוא מושג שלקוח מימי האינקוויזיציה או לפחות מחדרי העינויים החשוכים ביותר. מה רע בשעה שבע? שעה בונבון, יופי של שעה! ובשביל זה, כל שצריך לעשות הוא לדחות בשעה את תחילת הלימודים בבתי הספר ותחילת יום העבודה. בקטנה. בשביל לקום באור זה שווה.

2. שוב צריך להכין סנדוויצ'ים לבית הספר. מכל מטלות היומיום האיך להגיד, בהחלט קשות ומעיקות, זאת משום מה המעיקה עלי ביותר. על הבוקר להתעסק באוכל ובכל פעם לחשוב איך לגוון כדי שהפעם, לשם שינוי הם כן יאכלו אותו. וגם לגוון בדיוק לטעם של אותו ילד ספציפי, כי אם לא גיוונתי לטעמו אכלתי אותה והוא נשאר רעב.

3. איך שהגעתי לעבודה והסתכלתי ביומן, הבנתי לדאבוני הרב, שהחופשה הבאה הולכת להיות רק בעוד עידן ועידנים, שלא לומר כשייוולדו לי נכדים בערך, ועד אז אני הולכת לקרוע את התחת בבוקר בעבודה ואחר הצהריים בעבודת הפרך. לא יצאנו כבר ממצרים? אה סליחה, התבלבלתי בחג.

4. עם סיום החופש חוזרים החוגים לפעילות, וכך ממש בתיאום מושלם גם מתחילים הטרטורים של להסיע ולהחזיר ולהסיע ולהחזיר ולהסיע ולהחזיר שלושה ילדים, מה שגומר לי את כל אחרי הצהריים בהסעות ולא, אין לי רשיון למונית, אבל בעיקר את הדלק.

5. לפעמים, אני פשוט לא יודעת ליהנות ממה שיש ובעיקר להודות על מה שיש. מה רע לצום בכיפור, מה כל כך רע לארח 30 איש לארוחת ערב או להתארח אצל אמא שלי עם עוד 12 ילדים צרחנים במיוחד? מה רע? ומה כל כך מיהרתי לבקש שזה ייגמר?

כתבה: סיגלית הופרט-שגב

אילוסטרציה (פנתרמדיה)
אילוסטרציה (פנתרמדיה)

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות