השבוע הלכנו לבקר אותך במלאת שלוש שנים. היה חם, אבל בשלוש השנים האחרונות השתיל הקטנטן שלידך הפך לעץ והצל עלינו קצת אבל לא הקל. היה מחניק מעצם העובדה שכבר עברו שלוש שנים. שלוש שנים ארוכות. שמחתי לראות שהמציבות שלך ושל אהרון קיבלו איזושהי זווית כאילו אתם יושבים יחד על הספה וגופכם נוטה קצת האחד כלפי השני במין מחווה של שיחה, אולי על מזג האוויר דיברתם, אולי על מי שלא בא. התאום שלך עדיין מופתע, בכל פעם מחדש, לראות את תאריך הלידה שלו על מציבה. ובכל פעם מחדש זה שובר את הלב. בכינו, צחקנו, אכלנו, אזכרה.
אז אם כבר נפגשים, רציתי קצת לעדכן אותך במה שקרה פה בזמן שהלכת לבקר את אהרון בארץ ההולכים. מיטיבי לכת תמיד הייתם, רק חבל שבדרך הזאת אי אפשר לשוב. ליאור חגג בר מצווה לא מזמן והפך לגבר במלוא מובן המילה, הנכד הקטנטן שלך כבר מזמן לא קטן וכבר מזמן עבר אותך בגובה. בימי שישי הוא עורך את הקידוש עם הכיפה של אהרון על הראש וזורק עלינו את החלה עם חיוך ממזרי בדיוק כפי שאהרון היה עושה. זה ממלא את עיני בדמעות בכל פעם מחדש בעיקר כי אני מבינה שככה זה, הלפיד הזה שעובר מסבא לאבא לבן, עבר עכשיו אליו והוא מחזיק אותו בשביל כולנו. יואב הכוכב עולה לכיתה ג'. זה מצחיק אותי שהוא ירש ממך את כפות הרגליים. הוא עדיין שואל המון שאלות ומתעמק בכל דבר, גם בדברים שאף אחד אחר לא. הוא לא מקבל שום דבר כפי שהוא ורואה את הדברים תמיד מזווית קצת אחרת. כך גם לגבי ההיעדרות שלך ושל אהרון מחייו.
הוא מתגעגע אליכם מאוד, מדבר עליכם לעיתים תכופות ולא פעם הולך לישון עם התמונות שלכם. הוא הפסיק כבר מזמן את שיעורי הפסנתר והשנה החל ללמוד תופים. כן, תופים. כן, זה מצחיק גם אותי. רוני, התינוקת שלנו, כבר עולה לגן חובה. היא ילדה נהדרת, מלאת חיוניות, שמחת חיים ומצב רוח טוב, מאוד דומה לאבא שלה בתמונות האלה שהוא דבוק לשמלה שלך והיא שוות לב בדיוק כפי שהוא בטח היה. היא עוזרת בכל עבודות הבית, מסדרת לאחים שלה את החדרים וגורמת להם לעשות תמיד כרצונה, גם ובעיקר כשרצונה מנוגד לשלהם. מה להגיד, האופי שלה בהחלט הגיע ממני.
הבן שלך ואני כבר לא, אבל עדיין חברים, כמו שתמיד לימדת אותנו, שמנו הכל בצד כי הכי חשובים הם הילדים, אז אל תדאגי, הרי את יודעת שזה היה בלתי נמנע. בכלל אל תדאגי, הכל קורה בדיוק כפי שהוא צריך לקרות, אבל את זה את כבר יודעת. ד"ש לאהרון.
