כנראה משהו אמיתי מתבשל בתוך תהליך השלום שמנהל באינטנסיביות באזורנו ג'ון קרי, אחרת קשה להבין את הרוח הגבית שקיבל שר החוץ האמריקאי משחקן חיזוק בדמותו של אהוד אולמרט, שאמר, ואני מצטט: "ראש ממשלה שלא יעשה שלום הוא ממש צריך להיות טמבל, ואם יעשה שלום, בכל מקרה הוא לא ייצא טמבל".
רוצה לומר, השלום בפתח והוא הכרחי, מחויב המציאות, ואין יותר מקום להתחמק, צריך לקבל הכרעות, ומנהיג שלא יקבל הכרעות היסטוריות, ההיסטוריה לא תסלח לו וגם אנחנו לא נסלח. במשך שנים דאגו להפיץ פה אגדות כזב ומיתוסים מפוקפקים על כך שאי אפשר לעשות שלום עם הערבים ושנצטרך לחיות תחת חרב המלחמה כל חיינו. אין אומה בעולם שהצליחה לחיות רק על חרבה, ואין עם שיכול לעשות זאת, והשלום הוא בלתי נמנע, אמר בזמנו מנחם בגין, וידע מה הוא אומר. אם התורכים והיוונים עשו שלום, וכל אחד נסוג לגבולותיו הטבעיים, אז גם פה זה אפשרי. ההיסטוריה מוכיחה שהדבר ניתן, אפילו בקרואטיה ובבוסניה ובבלקן הצליחו לחסל סכסוכים אתניים עקובים מדם.
האחריות לשלום מוטלת לא רק על ביבי נתניהו אלא גם על יאיר לפיד וציפי לבני, וגם על בוז'י הרצוג ושלי יחימוביץ. עכשיו הזמן לצאת מכל החשבונות הקטנים וללכת למהלך היסטורי גדול. עכשיו זה רגע האמת, וכדבריו של אולמרט, שמבין דבר או שניים בעניין, אל תוציאו עם שלם של 8 מיליון בני אדם בתור טמבלים. מגיע לנו מכם קצת יותר.
