קשה לי להבין את כל המצקצקים בעניינו של שמעון פרס. בגיל 93 חתם פרס על חוזה לקידום ענייני בנק הפועלים תמורת 30 אלף דולר לחודש. בינינו, הנשיא לשעבר הוא שחקן רכש מעולה לבנק. הוא פנסיונר, עתידו לפניו וקשריו בעולם ידועים. אז למה בעצם לא. למה הקנאה? למה צרות העין? הרי לא שכרו אותו בגלל בקיאותו בכלכלה או בידיעותיו ברזי הבורסה.
פרס הוא זה שיכול לסגור לבנק, בעזרת קשריו, כמה וכמה עניינים שהמשכורת שלו, לעומת הרווח של הבנק, היא ממש גרעינים לשבת. פרס יכול להביא לבנק רווח, ללקוחות רווח וגם לעצמו, לילדיו, לנכדיו, למפעליו, למורשתו.
הרבה שרים לשעבר, אחרי שפרשו מהחיים הציבוריים, פנו לשוק הפרטי ועשו חיל, לפחות מבחינת השכר. חלקם הביא ניסיון ניהולי. חלקם הביא קשרים ויכולת לגשר בין מקומות שעזרתם המוכחת עשתה את העבודה, ולפעמים הזיזה הרים. אחרים גם ריפדו את דרכם לשוק הפרטי עוד בהיותם נושאי תפקיד ציבורי, דאגו לאינטרסים של בעלי ההון וזרקו לעצמם חבל טבור עתידי.
עד כמה שידיעתי משגת, שמעון פרס מעולם לא קידם ולא עסק בענייני בנק הפועלים והפנייה אליו נעשתה מתוך תובנה עסקית טהורה שהוא אכן יכול לעזור. חבל, באמת חבל, שצרות עין דפקה לנשיא לשעבר לפתוח בקריירה חדשה בחייו, ובגיל 93 להוכיח שוב לכולנו כמה הוא באמת איש מיוחד במינו.
