במלחמה, כמו במלחמה, לפעמים נעשים דברים שאסור שיקרו. בכל מלחמות ישראל הרגו שבויים, בדרך כלל כסוד פנימי של יחידה כזאת או אחרת, אבל זה היה בשדה, בקרב, ולא מול מצלמות, ולא הפך חלק מהשיח הציבורי.
הצרה שהשיח הציבורי נותן גיבוי למצבים שאין בהם סכנת חיים. חיילים נהרגו בגלל חשש לפגיעה באזרחים, וזאת שאלה מוסרית, כיצד לנהוג במצב של כאוס, כאשר אין סכנה. לדפוק כדור בראש כהוצאה להורג, זה בדיוק מה שעשו חיילי הכת הצבאית בקמבודיה, ואלוהים ישמור את כולנו מהמקומות שאליהם אפשר להתדרדר. גם בארגנטינה החונטה הצבאית ירתה לאנשים בראש ואלו לא היו מחבלים, אלא אזרחים מתנגדי המשטר. אם זה יימשך, אנו עלולים גם לשם להגיע. אין פה עניין של אסור או מותר. נקמה וציווי תנ"כי אינם דרך להילחם בטרור, אלא דרך בטוחה להרס החברה ולהפיכתנו למדינה של כנופיות.
האיום האסטרטגי של ימין פאשיסטי קיצוני איננו כנגד הטרור, אלא כנגד המדינה, כנגד הנהגתה. פעם חשבתי שאפשר למגר אותם, היום ברור לי שאין לנו מנהיגות אמיצה. בשם הביטחון, אנחנו הופכים את צה"ל מצבא למליציה. כדור בראש לא פועל נגד הטרור, הוא פועל נגדנו. תמיד חשוב לזכור שגם יצחק רבין נתפס כמחבל ולכן נרצח. יש חוט מקשר בין הדברים, ואם נתניהו לא יתעורר ויתמוך בשר הביטחון, אנחנו סוללים במו ידינו את הניצחון לאויב.
