שישה גברים רציניים, אנשים שהיו מחויבים בגופם ובנפשם למערכת הביטחון במשך 30 שנה, נותנים עדות שהיא מסמך מאלף, סרט שכל אזרח בישראל חייב לראותו כדי להבין היכן ובאיזה מציאות הוא חי.
הסרט "שומרי הסף" של דרור מורה, שהיה מועמד לאוסקר, מזמן לנו הזדמנות להציץ לתוך המכניזם הפנימי של מי שהיו ראשי השב"כ. האנשים הללו, שאיש לא חושד בהם בחוסר פטריוטיזם ציוני, יודעים לומר ממרום גילם וניסיונם, שכל עיסוקם כל השנים היה בטקטיקה של מניעת הטרור בעוד שהמנהיגים ברובם המכריע, פחדו לקבל החלטות פוליטיות וכך השאירו לאנשי השטח לפעול ולשני העמים, הישראלי והפלסטיני, לדמם בין האוטובוסים המתפוצצים לסיקולים הממוקדים. כולם מחזיקים בדעה שיש פתרון והוא חייב להיות כרוך בוויתורים מפליגים של הצדדים.
הכיבוש משחית את שני הצדדים, אומר יובל דיסקין וטוען שדבריו של פרופ' ישעיהו לייבוביץ' ב-1968 אודות הכיבוש היו נבואה שהגשימה את עצמה. אברהם שלום אומר שאנחנו מתנהגים בשטחים כמו הצבא הגרמני בבלגיה ובצ'כיה במלחמת העולם השנייה. כרמי גילון אומר שלולא עצרו את המחתרת היהודית בזמן, הם היו מפוצצים את הר הבית ומקימים עלינו את כל העולם המוסלמי, כולל אינדונזיה.
עמי איילון טוען לחוסר מנהיגות מדינית, אבי דיכטר מעיד שניתן להגיע להסכמה עם הערבים, ויעקב פרי טוען שדברים שרואים בשטח גורמים לך לגבש, בסופו של יום, תפיסת עולם הנוטה שמאלה. את הדברים הללו אמרו טובי בחורינו ולא פוליטיקאים ופרופסורים מהשמאל הקיצוני. ראשי השב"כ, אנשים שהבינו שהפתרון חייב להיות סביב שולחן הדיונים, ויפה שעה אחת קודם. סרט חובה, מסמך חזק, והרבה צילומים מהשטח של פיגועים וסיקולים שכדאי ורצוי לראות, ובעיקר לחשוב.
