העולם מתחלק לשניים. אלה שמכירים בעל פה כל סצנה, שבכל סיטואציה יש להם לזרוק איזה ציטוט מתאים, שתמיד יתאימו לכם שם חיבה על שם איזו דמות שמזכירה אתכם כמו פלורה פלפורה, שכל יעל היא בשבילם רק יעלי, שאוהבים לצפות ב"חגיגה בסנוקר" גם בפעם ה-7999 ולדקלם יחד "מה הבאת לנו פה סנדוויצ'ים?", אנשים שמחים, נוסטלגיים, מחוברים, שחיים בסרט.
לעומתם יש את המיובשים האלה, שתמיד יש להם על הפנים מן מבט סתום של "על מה אתה מדבר? מה זה קשור?", שלא מכירים שום סרט, רק בורקסים מהמאפייה, ששום ציטוט לא מצחיק אותם ולא מזכיר להם שום חוויית ילדות שאליה הם מתגעגעים, אלה שהיו ילדים צינים, שבוחנים כל סרט לפי הסיכוי שלו להיות מועמד לאוסקר, אנשים לא חברותיים ובעיקר משביתי שמחות. כן, זה בדיוק מה שאתם. אתם רואים, גם עכשיו אתם עושים פרצוף. אתם בטח לא שוברים את הראש, כדי לפענח באיזו קבוצה אני מניחה את עצמי.
- אילוסטרציה: פנתרמדיה
אני פשוט גדלתי בבית כזה. בדיוק כמו שלא שאלו אותי איזו קבוצת כדורגל אני רוצה לאהוד. זו לא דמוקרטיה, בדיוק כפי שלא בוחרים הורים. ארוחת ערב אצלנו תמיד היתה מתובלת בסצנות שלמות מתוך סרטים ישראליים, סרטים בהם צפינו בלופ אחד גדול בין הארוחות. הייתה טלוויזיה אחת. כמו שאמרתי זו לא היתה דמוקרטיה. וכך קרה, שבכל סיטואציה בה אני נמצאת, אני מיד יכולה להצמיד ציטוט מצחיק, מה שמצחיק אותי באופן שאין לתאר, לפעמים הרבה יותר ממה שהצחיקה אותי הסצנה עצמה בסרט. לעיתים קרובות, אני מצחיקה רק את עצמי, והאמת היא שאין לי שום בעיה עם זה. כל אחד והתחביבים שלו. יש כאלה שמעולים במקראמה, יש כאלה שהם אלופים בקרמיקה ויש את אלה שמצחיקים את עצמם.
אבל הדבר הכי מדהים שיכול לקרות למישהו מהקבוצה שלי היא לפגוש מישהו נוסף מהקבוצה. מישהו שמבין בדיוק באותם סרטים, הרי זה תחום התמחות. מפגש כזה, הוא בדיוק כמו לפגוש באמצע השיממון של מדבר סהרה, קרוב משפחה שאתה אוהב. מיד מתחיל חידון בסגנון של מי אמר למי ובאיזה עניין, ואתה פתאום מרגיש, שכל ההשקעה הזאת, כל המאמץ הזה שהשקעת בו כל חייך לא היה לשווא, הוא נבנה בדיוק בשביל רגעים כאלה, רגעים של צחוק ואושר עילאי. אז בפעם הבאה שאתם הולכים לגן החיות, תמסרו לג'ירפה ד"ש מזכי בן חנניה.
הכותבת: סיגלית הופרט-שגב
