fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

זיקנה זה לא שלאגר

לפני שבוע הצטרפתי לחבר לביקור בבית אבות אצל אמו בת ה~98, אשה בריאה, צלולה ומדברת כל יום בפלאפון עם בנה ובתה, בשנות ה~60 לחייהם. אבל פה העלילה קצת מסתבכת
הקושי לקיים את הניצוץ הופך קשה מנשוא (צילום אילוסטרציה: פוטוליה)
הקושי לקיים את הניצוץ הופך קשה מנשוא (צילום אילוסטרציה: פוטוליה)

 

בספרו המאתגר "ההיסטוריה של המחר". מדבר ד"ר יובל נוח הררי, על כך שכרגע מסתובבים בינינו תינוקות בני יומם שיחיו קרוב לוודאי עד גיל 120 ויותר, בבריאות טובה, וכי האדם מאתגר את הטבע והולך להיות השורד האחרון בקרב היצורים החיים על כדור הארץ. השאלה הפרקטית והפילוסופית היא, מי באמת רוצה לחיות כל כך הרבה שנים, והאם הנפש שלו מסוגלת לעמוד באתגר המורכב הזה.

הקושי לקיים את הניצוץ הופך קשה מנשוא (צילום אילוסטרציה: פוטוליה)
הקושי לקיים את הניצוץ הופך קשה מנשוא (צילום אילוסטרציה: פוטוליה)

 

לפני שבוע ביקרתי עם חבר עם אמו, בת 98, בבית אבות. אשה בריאה וצלולה, שמדברת כל יום בפלאפון עם בנה ובתה, בשנות ה~60 לחייהם, שאף אחד לא הכין אותה לחיים כל כך ארוכים, ואיך לומר, אפילו קצת משעממים. בגיל 98 נמאס לה והיא מבקשת ללכת לישון ולהשתחרר בשקט מעול החיים. נשאלת השאלה מדוע? כי האשה בבריאות טובה, מתפקדת ואיננה בדיכאון, אבל מסתבר שהחיים בזקנה מופלגת הם לא שלאגר, והקושי לקיים את הזיק, את הניצוץ, הופך קשה מנשוא. הבעל נפטר לפני שנתיים, והחברים כבר מזמן מנוחתם עדן. אין שום דבר מרגש בחייה ונמאס לה למחזר את עצמה בכלוב זהב, בשכונת יוקרה בעיר. מסתבר שמבחינה פסיכולוגית, החיים הם מסלול מכשולים ובקצה המסלול יש תווית של פג תוקף. גם האדם הכי מאושר, ששבע עולם ומלואו, יכול פתאום להרגיש מיצוי כללי ורצון לשלוות נצח. האמת, שבסופו של דבר אין חדש תחת השמש, ועולם כמנהגו נוהג, ואריכות ימים היא דבר נפלא עד גבול מסוים. היכן יעבור הגבול הזה, על כך יצטרכו כל מומחי הרפואה והנפש לחוות את דעתם בהקדם.

 

 

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות