fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

המתיקות שבלא לעשות דבר

סיגלית הופרט שגב החליטה לקחת חופשה לעצמה באילת , בלי הילדים
חוסם דלק בחוף ודלק העולה מקרקעית הים
ים ושקט (צילום: ניר לוינסקי)
הילדים לא הבינו את פשר העיניין. מה הכוונה חופשה בלעדיהם? מה בדיוק אני מתכוונת לעשות בלעדיהם? מה ההנאה פה? כאילו נשגב מבינתם, מה בדיוק עושים מבוגרים כשהם בלי הילדים שלהם? ממה בדיוק הם נהנים? הקטנה שאלה בעצב: אז תלכו למצפה התת ימי? ולעיר המלכים? ממש לא, עניתי. אז מה בדיוק אתם מתכוונים לעשות באילת?
האמת היא שגם אני בעצמי שכחתי מה זה. מהרגע שנולדו, כמעט לכל מקום נסעתי איתם, בטוח לכל חופשה. והנה, הגיע הזמן שלי, והחלטתי לנסות איך זה לנוח בלעדיהם. עד כמה שקשה להודות היה גן עדן. לא שמעתי אמא תביאי לי, ואמא תכיני לי, ואמא אני רעב, ואמא אני צמא, ומשעמם לי, והוא לקח לי, והיא עושה לי פרצופים. לא הייתי טבחית, לא צוות בידור וגם מעשה השיפוט נחסך ממני. הייתי אני עצמי, בלי לעשות כלום. בהתחלה היה נורא קשה, לא לעשות כלום? כלום? ממש כלום? לא לדאוג לאף אחד חוץ מעצמי?
חוסם דלק בחוף ודלק העולה מקרקעית הים
ים ושקט (צילום: ניר לוינסקי)

מסתבר שמהר מאוד ניתן להתרגל למצב המוזר הזה ואף ליהנות ממנו עד מאוד. קמתי מאוחר, והלכתי לישון מוקדם, ואכלתי לשם שינוי מה שאני רציתי, בלי להתפשר. ואם לא רציתי לאכול, פשוט לא אכלתי. הייתי בים ולא בבריכה, מוקדם בבוקר,  אני ועוד בערך חצי מהתפוצה מרוסיה, ושכבתי שם, בלי לעשות כלום. שתיתי קוקטייל, כן, כזה עם אלכוהול והרגשתי כמו נמלה עצלה. הרגשתי איך הגוף שלי מתמלא, איך המוח שלי מתנקה, איך הידיים שלי צוברות אנרגיה.

כמובן שהתגעגעתי לקטנים שלי אבל הכי התגעגעתי לעצמי הזאת, שלא בטירוף של היום יום, זאת שלא עצבנית כל הזמן, זאת שלא מתלוננת שאין לה זמן ושהיא לא מספיקה כלום. התגעגעתי לעצמי האמיתית, זאת שלפני שהיום יום פרץ עליה. והנה, פה באילת פתאום מצאתי אותה והייתי ממש מרוצה. בסרט "לאכול, להתפלל, לאהוב" מסבירים האיטלקים לגיבורה על המתיקות שבלא לעשות דבר. אתם חייבים לטעום.

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות