כתבתי כאן במדור הזה לא פעם ולא פעמיים, שאני סבור שיש לבטל את מוסד הנשיאות שעולה מיליונים למשלם המיסים, מוסד שכל תפקידו ייצוגי ויכול לעשותו גם יו"ר הכנסת. אבל מכיוון שהמוסד שריר וקיים, אני חושב שהמועמד הכי ראוי מכל השמות שצצו לאחרונה, הוא פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל לכימיה.
זה לא סוד שמוסד הנשיאות הוא אחלה ג'וב, מלא מנעמים, תפקיד שכל פוליטיקאי פנסיונר חולם עליו בסתר ליבו, אבל אסור שסידור עבודה שכזה לא יאפשר לאנשים ראויים מחוץ לפוליטיקה להיבחר לתפקיד. פרופ' שכטמן לא משויך למחנה פוליטי כזה או אחר, הוא מייצג את הישראלי היפה של המדע, הקידמה והטכנולוגיה, והוא יכול גם לקבל שגרירים בארץ, גם לתרום לקשרי מדע בעולם וגם לקרב את תפוצות ישראל אלינו. לדעתי הוא ראוי לתפקיד ועולה על יתר המועמדים כמו פואד בן אליעזר, רובי ריבלין ודוד לוי, שכל אחד כבודו במקומו מונח.
אבל שכטמן לא ייבחר, וספק אם יצליח לקושש עשרה קולות של חברי כנסת, כדי להיות מועמד כפי שהחוק מחייב. הוא לא בברנז'ה, אין לו מה להבטיח, ובסחר הסוסים הפוליטי לתפקיד, פואד וריבלין מסובבים אותו על האצבע הקטנה. לכן אני חושב שמן הראוי לחשוב לעתיד לבוא ולשנות את הליך בחירת הנשיא. מן הראוי שהעם הוא שיבחר את הנשיא בבחירה ישירה ולא חברי הכנסת שיהפכו את הבחירה ואת התמיכה במועמד לשוק של תן וקח שאין בו ניקיון לב, כמו בבחירות שהיו בזמנו בין שמעון פרס למשה קצב. אבל בתוך עמי אני יושב ולכן עם כל הכבוד לפרופ' שכטמן, לפחות בסבב הנוכחי, הוא הפסיד עוד לפני תחילת המירוץ.
