מי שמאמין שישראל צריכה נשיא, צריך לדעת שמשכן נשיאי ישראל עולה למשלם המיסים 70 מיליון שקלים בשנה, ויש כאלו החושבים כמוני, שהתפקיד, על כל הכרוך בו, הוא מיותר, יקר וניתן ליישום על ידי יושב ראש הכנסת.
אבל פתאום הסתבר לכולנו שלנשיא יש גם תפקידים ייצוגיים חשובים למכביר, למשל השתתפות בהלווייתו של נלסון מנדלה, אירוע פוליטי חד פעמי ממדרגה ראשונה שהתקיים בדרום אפריקה לזכרו של המנהיג הנערץ. והנה התברר שראש הממשלה בנימין נתניהו התכונן לנסוע לדרום אפריקה, אך עלות הביקור עקב האבטחה הצמודה גרמה לו לוותר ולהשאיר את התפקיד למי שיועד לכך בתחילה, הנשיא שמעון פרס שעקב מחלה נשאר בארץ והעביר את הכבוד ליו"ר הכנסת, שלדעתי מלכתחילה היה צריך להיות נציגינו באירוע.
אין לי ספק שהביקורת הציבורית שהוטחה בימים האחרונים על נהנתנותם ופזרנותם של משפחת נתניהו, היא שגרמה בסופו של דבר לראש הממשלה להבין שלא לעולם חוסן, שלציבור נמאס מהריטואל הקבוע של המשפחה, בזבוז משווע, חוסר רגישות ציבורית ואחר כך, בעקבות הביקורת, הכחשות וטענות שווא על רדיפה ושליחתו לתקשורת של ידיד המשפחה, היועץ ועורך הדין דוד שומרון כדי לנקות את השולחן.
הנושא צריך פעם אחת ולתמיד לעבור לבחינת מבקר המדינה שיאמר באופן ברור מה מותר ומה אסור לאישי ציבור מהמעלה הראשונה לעשות בכספי משלם המיסים. אחרת הכלבים נובחים והשיירה עוברת ומצפצפת על כולנו. יובל דיסקין, לשעבר ראש השב"כ, טוען שנתניהו יכול לעשות יותר גם בנושא תהליך השלום וגם בפן האישי של חייו. לפעמים כדאי לפוליטיקאי להקשיב ולהפנים את מה שיריביו אומרים עליו.
הוד והדר
בית"ר ירושלים היתה לא מכבר הקבוצה של המדינה. והי קבוצת כדורגל שאנשים מכובדים כמו אהוד אולמרט ורובי ריבלין היו אורחי הכבוד שלה. השבוע היא שיחקה באצטדיון טדי נגד מכבי תל אביב, עם סיכויים שווים לשתי הקבוצות.
השבוע ראינו קבוצה אחת בנסיקה וקבוצה שנייה בנסיגה. המשחק היה מוזר במהלכיו. בית"ר נתנה משחק מצוין, נלחמה, החזיקה יותר בכדור ובסופו של דבר הפסידה. מכבי תל אביב שיחקה לאט, סגור והתנהלה כפייבוריטית וכמי שהראש שלה כבר במשחק הליגה האירופית שנערך בסוף השבוע נגד בורדו.
מכבי תל אביב עם הפנים לאירופה, בית"ר נלחמת על חייה בליגה שלנו, וכל זה קרה בגלל הפאשיזם, בגלל הגזענות, בגלל "המשפחה", "לה פמילייה", שהפכה את בית"ר למשל ושנינה בכל אירופה. היחס הנבזי לשחקנים המוסלמים מצ'צ'ניה, השנאה, האלימות הכבושה, כל אלו יצרו מצב שמאמנים, שחקנים וגם משקיעים החליטו לוותר על החוויה הבית"רית.
והנה סיפור אישי. כשהבת שלי היתה בת 15 היא הפכה לאוהדת בית"ר ירושלים, בבית שכולו ירוק מאהבה למכבי חיפה. הצעיף הצהוב-שחור שלבשה היה מוזר והזוי בביתנו, אבל כיבדנו את רצונה ונתנו לה כסף לנסוע למשחקים. אחרי שלושה חודשים של מסעות בארץ בעקבות בית"ר, היא הפסיקה ומאסה בכלל בכדורגל. היא הסבירה שהקהל המקלל, היורק, המריר והשונא הוא לא משאת חייה.
כך גרמו לה אוהדי בית"ר, לפחות הקיצוניים שבהם, לשנוא את עולם הכדורגל. אני מאוד מעריך את המאמן המוכשר רוני לוי ואני מאחל לו בהצלחה, כי הצלחתו והצלחת בית"ר ירושלים יכולה לתרום רבות לכדורגל שלנו. לצערי זוהי משימה קשה. יש פה באג גדול מעבר לכדורגל, מעבר למועדון, ועל זה נאמר, מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו.
הכל פוליטי
מזג אוויר סוער גורם לי התרגשות פנימית עצומה. אני אוהב לראות זרימות עצומות של מים בנחלים, אוהב להתבונן בגלי הים הגדולים, לחוש את הרוחות העזות. כמובן כל זה כאשר ספינתי קשורה בחוף מבטחים ואני נמצא על קרקע יבשתית מוצקה.
ההכנות למזג האוויר הסוער העלו בי גל זיכרונות משנת 1992. באותה שנה הוצף בקריות אפיקו של נחל גדורה. הפוארה עלתה על גדותיה בגלל שרשויות מוניציפאליות לא לקחו אחריות ולא הכינו אותה לחורף. השיטפון באפיק התעלה גרם לכך ששכונת ביאליק דרום הוכרזה כאזור מוכה אסון טבע, וחיל הים פינה תושבים מהבתים בסירות גומי וחילק אוכל לאלו שנשארו בקומות העליונות.
החוויה הייתה מרתקת. זוג חברים שלי יחד עם ילדיהם עברו לגור בביתי בקרית חיים עד שהמים החלו לרדת, ומפלס הבוץ שנשאר גרם להתגייסות כללית ולעבודת צוות של הרבה חברים כדי לעזור בשיקום הבתים שהוצפו. זאת הייתה חוויה אקלימית חברתית יוצאת דופן, שלמרבה המזל הסתיימה ללא קורבנות.
אני מקווה שהיום המצב יותר תקין, ולא נראה זקנים בקריות בבתים מוצפים, מפונים באישון לילה. אגב, ב-1992 שר האוצר יצחק מודעי הקים מפלגה חדשה ורצה לקושש קולות לבחירות. בנסיבות אלו, אזור ביאליק דרום ותושביו זכו לפיצויים כנפגעי אסון טבע. במדינה שבה ועד הבית הוא עניין פוליטי, גם מזג האוויר והטבע יכול בסופו של דבר להיות עניין פוליטי.
