מעולם לא הייתי פעיל בעד זכויות של מישהו, בטח לא כאשר מדובר בבעלי חיים. איזה זכויות גזלנו מהם, אני שואל את עצמי, כדי שנלך להילחם ולהחזיר להם אותן? לאחרונה הוסבר לי שאם אסרס את הכלב שלי, אשלם אגרה מופחתת של 50 שקלים לשנה עבור רשיון אחזקת כלב במקום 350 שקלים כאשר הכלב לא מסורס. בקיצור, זהו חוק שיש בו, לעניות דעתי, אפליה והתעללות בוטה בכלבים.
הכלב שלי הוא יצור די רגוע, אוהב טלוויזיה, אוהב לנמנם בכורסא בערב, חי בשקט, לא מטריד שכנים, אבל מדי פעם יש לו קטע של קפיצה מהגדר, בדרך כלל בלילה, ומעבר לחצר של הבית מאחורינו. שם הוא מבלה בחברת כלבה שכונתית, וחוזר הביתה רגוע עם עיניים נוצצות. בקיצור, אומרים לי שאם אוריד לכלב שלי את הביצים, אחסוך 300 שקל בשנה, ואני אומר – לא יקום ולא יהיה.
אי אפשר לקחת מהכלב שלי, ויטו, את הזכות לזיין, זכות בסיסית אלמנטרית של כל יצור בטבע. מה רוצים, שאהפוך כלב לברדור זכר אלפא לפודל ששוכב כל היום עצוב על השטיח? יש גבול לכל התעללות. לא מספיק שגם אותנו הממשלה מנסה לסרס יום ולילה בדרכים ערמומיות ועקלקלות? אסור לנו לעשות לכלבינו את מה ששנוא עלינו. בסך הכל מדובר בכלב חיובי, פיקח, קצת מופרע לפעמים, שאיננו גזען ולא מפלה את הכלבות השחורות בשכונה. כלב חובב חברה ופעילות, קצת נובח, קצת שקט, חלק מתושבי השכונה אוהב, חלק קצת פחות, ועכשיו רוצים לקחת לו את הדובדבן בקצפת.
מצידי שיחנכו את הכלבים לשים קונדומים, אולי אפילו יעשו להם סדרת חינוך, אבל בשום פנים לא לתמרץ אותנו להתעלל בכלבים שלנו ולמנוע מהם את הזכות הבסיסית לגנוח ולשמוח.
