fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

הזויים

פרשות לחיאני ואולמרט מעידות שחלק מנבחרי הציבור שלנו, מוכשרים ככל שיהיו, נוטים לחשוב שמה שקרוי ציבורי הוא הערוגה הפרטית שלהם
(איור: פוטוליה)

העיתונאי ירון לונדון העיד כי בשיחה שניהל לאחרונה עם אהוד אולמרט, הוא חש כי ראש הממשלה לשעבר חי בהכחשה, בטוח בצדקתו שעוד תצא לדבריו בבית המשפט העליון, ובעיקר לא לוקח אחריות, אחרי שנגזרו עליו חמש שנות מאסר בגין תיק הולילנד.

השבוע שמעתי את שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים לשעבר, בראיון אצל רינה מצליח, מעיד על עצמו שהיה ראש עיר מעולה, קידם את בת ים ואת מערכת החינוך שלה ועשה שגיאות בהתנהלות שלו – ושום, הלקאה על חטא מצידו. צריך לזכור שמר לחיאני הלך לעסקת טיעון אחרי גזר דינו של אולמרט מכיוון שהבין שלשופטים אין יותר מדי רחמים על מי שמופקדים על נכסי הציבור ועושים בו כבשלהם. לחיאני פחד שיחטוף חזק וניסה למזער נזקים ולעשות עסקה.

שלומי לחיאני (צילום: Lavis10, ויקישיתוף,  C BY-SA 3.0)
שלומי לחיאני (צילום: Lavis10, ויקישיתוף, C BY-SA 3.0)

הסיפור של לחיאני והסיפור של אולמרט, כמו גם סיפורו של ראש עיריית רמת גן, צבי בר שהורשע לא מכבר, מעידים שחלק מאותם נבחרי ציבור, מוכשרים ככל שיהיו, נוטים במשך השנים לחשוב שמה שקרוי ציבורי הוא הערוגה הפרטית שלהם, שהם מורמים מעם ואפשר לערבב בין הפרטי לציבורי, בין שליחות לבין מינוף עסקים פרטי, תוך גזירת קופונים, שהם שוחד לכל דבר ועניין. כשמגיע רגע האמת והם צריכים להסתכל לעצמם ולציבור בעיניים, הם הופכים לתלושים והזויים, ואנו יוצאים מופסדים ומשלמים את המחיר עבורם.

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות