"השלישי", ספרו של ישי שריד, בנו של יוסי שריד, הוא סיפור שכתוב ביד אמן ובשפה קלילה. זהו סיפור קשה, הזוי, שלא לומר מפחיד, שקורה כאן בעוד אי אילו שנים, לא בעתיד הרחוק.
מדינת ישראל במלחמה קשה עם אויביה, תל אביב וחיפה נהרסות, מאות אלפי הרוגים ופליטים והרשות היהודית קמה ומתארגנת. בארץ המתנחלים, ביהודה ושומרון ובירתה ירושלים, יש צבא, יש מלך על ישראל, בית המקדש השלישי מוקם והכוהנים מעלים קורבנות מדי יום. יש גם סנהדרין של 71 חברים ששופטת וגוזרת דין מוות. זהו עולם מעורבב, הזוי ומפחיד, של טנקים ומטוסים וטכנולוגיה מתקדמת, עם חוקים מלפני אלפי שנים, מדינת הלכה עם בית מקדש, חזון מופרך, הערבים מגורשים מהארץ בטרנספר של דם ואש, וכל יהודי נושא שבב אלקטרוני לזיהוי, שמא ייפגע בטעות.
הספר הזה שנקרא בקלילות רבה מדי מוביל למחוזות הפחד והאימה הקולקטיביים שלנו. מה עלול להתרחש לעינינו, אם נמשיך להיות קיצוניים, פנאטים, לא הגיוניים ולא שקולים. הוא גם מצייר חזון עגום שבו ישראל לא מסוגלת לשמור על עצמה ומתדרדרת למקומות שרק בחלומות וסיוטים אפשר לתאר אותם. לא אספר את סוף הסיפור כדי לא לקלקל, אבל זהו ספר שמעצים את התחושה שעדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה, והסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל, כישות מדינית וחברתית, היא מבפנים, בתוך הבית, ולא מבחוץ.
אגדת השמן והדגים
כל אחד בארץ שתדבר איתו על דג מבושל, יגיד לך שאמא שלו, או אשתו, מבשלות את הדג הכי טעים בארץ. האמת היא שכולם מבשלים אותו הדבר וההבדל הוא בירקות ובעיקר בדג שנכנס לסיר.
כך גם אגדת שמן הזית. לכל אחד יש מישהו בגליל או בגולן, שמביא לו שמן עסלי הכי נחשב והכי בריא. שמן הזית המועדף עליי מגיע מהאי פקסוי שנמצא 35 מייל מזרחית לקורפו, שמן זית עם מוניטין של יותר מ-2000 שנה, שמן שקיסרי רומא והאלפיון העליון שמסביבם נהגו לצרוך בכמויות שסיפקו פרנסה טובה לתושבי האי המקסים הזה.
כשאין לי שמן מפקסוי, אני אוהב את השמן מזן סורי שמכינים לי על המקום, בשקיפות מלאה, בכפר ראמה או בעין אל אסד. שמן מלא, סמיך, עם טעם וריח ותכונות מוכחות להפוך אותך בריא. שמן נוסף שאני צורך מביא לי ידידי עיסאם ספאדי מרמת הגולן. זהו שמן שעשוי מזיתים שנקטפו בשמורה של קלעת נמרוד והוא איכותי מאוד.
לאחרונה קיבלתי פח שמן של 5 ליטרים שמוצאו באי קוס ביוון, גידול בעל כמובן, שמן מעולה שהופך את האוכל לחוויה.
