צודק הסופר עמוס עוז באומרו כי רק 30 אחוז מהאוכלוסייה, במקרה הטוב, קוראים ספרים. אני יודע זאת כי בתור קורא ספרים ברצף שנים רבות, תמיד כשאני בודק חבורה מקרית של אנשים שאני נמצא בחברתם, זהו היחס האמיתי בין מי שקורא לבין מי שלא. אני מדבר על אנשים בצבא, בעבודה, בלימודים ובין חברים.
בחברה החרדים המצב הרבה יותר חמור. יש לי חבר שהוא רב חשוב מאוד באחת הקהילות החרדיות, שאני ספק הספרים היחיד שלו. הבן אדם מצליח בין ספרי הקודש לקרוא גם את עמוס עוז, אבל זהו מקרה נדיר. הדור הצעיר כמעט לא קורא, ותוסיפו את אלו שאין ידם משגת מבחינה כלכלית, ותגיעו למסקנה שאכן עמוס עוז צודק.
וכמה שהדבר כואב, יש צלילה תרבותית, בקריאת ספרים, בצריכת עיתונים, מגזינים ותיאטרון. עמוס עוז איננו יהיר. הוא מודאג. הוא יודע שבורות מובילה למחוזות מאוד מטרידים בחברה ועל כך צעקתו. פרס ישראל נפגם קשות ביום שבו המערכת לא יכלה לקבל את דבריו וביקורתו של איש כמו ישעיהו ליבוביץ. אם בודקים לאורך ההיסטוריה, הרי שמה שעשו לאחרונה לפרס ישראל, הוא סוג של פאשיזם תרבותי במלוא מובן המלה, אבל בשביל לקושש קולות בקלפי, כנראה שאצל הפוליטיקאים כמעט הכול כשר.
