את גמר היורו בכדורגל ראיתי במפרץ מקסים בחופיה של תורכיה. בלילה ישבתי במסעדה מקומית של דייג ומסעדן בשם יושר (איזה שם יפה), וצפיתי עם שייטים צרפתים בקרב בין פורטוגל לצרפת. האכזבה הייתה ענקית. פורטוגל, עם כדורגל טקטי אפור ומשעמם, זכתה אחרי שהגרלה נוחה, אלילת מזל ותקנון דפוק עשו לה את העבודה.
אני חושב שיש תרופה למכה בדמות שינוי תקנוני. לדוגמה אם בשלב הנוק-אאוט בשמינית הגמר והלאה הקבוצות הגיעו להארכה, הקבוצה שעשתה תוצאות יותר טובות בשלב הבתים, תעלה אוטומטית ללא פנדלים. בשיטה הזו ייתכן שאיטליה הייתה מגיעה לגמר ולא היינו עדים לכך שהאפרוריות משתלטת על הכדורגל האירופי במקום הדינמיות הנפלאה והכדורגל התוסס.
הגיבורה ביורו היא וולס שעשתה דרך ארוכה מאז שזלזל בה המאמן הלאומי שלנו, אלי גוטמן, שחשב שזוהי בוסניה במהדורה בריטית. ועד שנגיע לשם, ליורו או למונדיאל, יש לנו בסמי עופר משחק בית במוקדמות נגד איטליה, וזה משחק ששווה לראות, כי איטליה זוהי חגיגה וישראל זוהי אהבה, ואם נראה כדורגל טוב, דיינו.
