לפני מספר שנים הפלגתי בים האגאי מזרחה בדרכי לארץ. היה לילה חשוך עם גלים בגובה 5 מטרים גובה ורוחות של 45 קשרים. זו היתה סערה במיטבה. רכבתי על הגלים עם ספינה באורך 12 מטר והספינה הפליגה בעזרת שני מפרשים קטנים, מפרשי מטפחת. הייתי לבוש בחליפת סערה וקשור לגוף הספינה. לא חששתי לרגע ולמרות הקטע המסעיר הייתי שליו ורגוע. ידעתי שאני נמצא בממלכת הים היוונית הקדומה וידעתי כי אני עבד הים ועבדו של אל הים פוסידון הזועף. החוויה היתה מדהימה בעוצמתה.
לפי כל פרמטר, אני נחשב כעובד אלילים מצוי וזאת למרות שאני אדם משכיל שעסק במחקר ימי, מעולם לא הצבעתי למפלגת ימין וכן, אני חושב שבסוף תקום מדינה פלסטינית וזה בכלל לטובתנו. אין לי שום טענה ליאיר גרבוז שכינה אנשים כמוני עובדי אלילים. גרבוז הוא משכיל, תרבותי וחד אבחנה בנוגע לחוליי החברה בישראל, אבל הוא שכח שאמונות של אנשים, אפילו שהן זרות לך, אתה חייב לכבד. סבתא של הילדים שלי היא אשה צדקת בת 90. אין לה בבית טלוויזיה והיא לא הלכה לבחור השבוע. היא מתפללת, קוראת ספרי קודש, ויש לה הרבה אמונות, כמו למשל שאסור לגזוז ציפורניים בתוך הבית, כי זה מביא מזל רע. אשה צדיקה, שורדת גדולה שעבדה קשה כל חייה וגידלה ילדים בארץ הקשה הזאת. בעיני רבים היא נחשבת לבעלת אמונות טפלות ועובדת עבודה זרה.
בעיני היא צדיקה גדולה, אשה חכמה שמחפשת ממשות ונחמה בעולם הקשה של כולנו. וכמו שנאמר, צדיק באמונתו יחיה ובבניין הארץ ננוחם.
