צליל מכוון

זה חמש שנים שיגאל אוחיון ממעלות-תרשיחא חתום על אחד ממיזמי המוזיקה המרשימים שנעשו בישראל. אחרי שלמד מוזיקה, טייל בעולם וספג אותה, הוא חזר הביתה והקים את "קול יוצר" שמשמש פלטפורמה ליוצרים, כותבים ונגנים מכל האזור: יהודים וערבים, חילוניים ודתיים – שמתכנסים ופשוט עושים את מה שהם אוהבים

איך מתחברים במעגל אחד אדריכל, רופא שיניים, שף, מנהל מפעל, הייטקיסט ומדריכת טיולים? התשובה די פשוטה, כולם חברו יחדיו להרכב המוזיקלי "קול כלי",  הנחשב לאחד ההרכבים המובילים במעלות-תרשיחא, שיצאו תחת ידיו של  אמן הגיטרה והפלמנקו, יגאל אוחיון שהקים את מיזם "קול יוצר", ארגון גלילי ייחודי המחבר בין זמרים, נגנים וכותבים בקהילה.

חלפו יותר מחמש שנים מאז שאוחיון ביצע מהפכה בכל הנוגע ליצירה מוזיקלית בגליל המערבי, יצירה שפרצה זה מכבר את גבולות הפריפריה והגיעה לאוזניהם של יוצרים אחרים שמבקשים ללמוד את המודל ולהעתיק אותו: "מרגש אותי שאני מקבל טלפונים מערים אחרות, שמבקשות לשכפל את ההצלחה של 'קול יוצר'" מספר אוחיון, "אנשים מבקשים ממני להגיע ולהקים את המיזם אצלם, ואני עונה להם, שכדי להצליח להרים דבר כזה, צריך מישהו מתוך הקהילה, שמבין את המשמעות של יצירה תרבותית מקומית, בדיוק כפי שאני רואה אותה כאן, במעלות. אז אני אומר להם: 'תמצאו את הבן אדם הזה – זה הסוד שלכם, מכאן מתחילים'".

כן, המשפטים האלה אולי נשמעים לכם יהירים משהו, אבל אל תטעו, לאוחיון יש רקורד, יכולות ובעיקר כישרון יוצא דופן בכל הנוגע למוזיקה והוא יודע היטב על מה הוא מדבר.

איבר נוסף בגוף

אני פוגשת אותו באולפן הקלטות משוכלל שבנה במו ידיו בקומה העליונה של ביתו, הוא לוקח אותי לסיור בין החדרים ומסביר: "כל מה שאת רואה כאן, כולל הבית למטה, נבנה בעשר אצבעות שלנו. הקירות, החלונות, העיצוב, החיפוי, את הכל יצרנו באהבה גדולה". חדרי ההקלטה המוזיקליים, ניחנים באווירה אינסטרומנטלית ורווית צלילים, ונדמה היה שאפשר לחוש את המוזיקה מתנגנת בלב, כאילו יושב לצדי אחד ההרכבים ופשוט משחרר צלילים קסומים.

עבור אוחיון (52), שנולד והתחנך במעלות, הכל התחיל בגיל 13, כשהוא מגלה את הגיטרה ומתאהב אהבת אמת בפעם הראשונה בחייו. "הילדות במעלות הייתה קסומה. היינו ילדי שכונה, שיחקנו כדורגל והשתוללנו בין הבלוקים. כשהייתי בן 13, אבא חזר יום אחד הביתה עם גיטרה והניח אותה מעל הארון. כיוון שההורים שלי עבדו רוב שעות היום, בילינו הרבה זמן לבד וערב אחד החלטתי לחקור אותה. זו הייתה גיטרה עם מיתר אחד, לא מכוונת, אבל זה לא הפריע ללב שלי להיפתח ולהפוך אותה לאיבר נוסף בגופי. למדתי לנגן על מיתר אחד, ולאט לאט התפתחתי. השכן שלי, שהיה מתופף, היה זה שגילה לי שצריך להשלים את המיתרים ולכוון אותה. עד אז פשוט ניגנתי על מיתר אחד, מבלי ללמוד ובלי שום רקע, זה פשוט זרם ממני. הסתגרתי בחדרי ולא יצאתי ממנו במשך שעות. ניגנתי על הגיטרה וחיפשתי עם מי לנגן את המוזיקה של שנות השבעים: רוק כבד, דיפ פרפל, פינק פלויד. יום אחד עברתי ליד בית בשכונה שממנו בקעו צלילים חדשים, משהו שלא הכרתי קודם וריתק אותי לחלוטין: התאהבתי מצליל ראשון, צלילי פלמנקו. ברגע, ידעתי שזה משהו שאני רוצה להכיר ולחקור, את המוזיקה הזאת, אף אחד לא ממש הכיר וידע לנגן".

כמו צועני

עם תום לימודי התיכון, התגייס אוחיון לחטיבת גולני ושירת כלוחם במשך שנה, במקביל המשיך לנגן בגיטרה והתפתח. עם שחרורו חסך כסף וקנה כרטיס טיסה פתוח להולנד. במשך כעשור, אירופה הפכה לביתו: "פתאום קלטתי שיש עולם שלם בחוץ, חוויתי את אמסטרדם, פריז, קופנהגן והכרתי מוזיקאים. בשנתיים הראשונות הייתי עסוק בלשרוד, ממש כמו צועני. כמו המוזיקה. פגשתי אנשים, השתלבתי בהרכבים ואחת לשנה טסתי לספרד לתקופת לימודים. כשאני אומר ללמוד, הכוונה היא שהייתי יושב בפאבים מקומיים, בכפרים, ולומד מהתרבות המקומית את המוזיקה. ספגתי את הפלמנקו לדם. כמעט שלא ניגנתי איתם, למרות שיכולתי. נסעתי בכל אירופה עם קראוון של מרצדס על גלגלים שקניתי יד שנייה ממאפייה, שיפצתי אותו וארגנתי לי בית שנסע איתי לכל מקום, כולל לכאן, לישראל. נסעתי עד יוון ומשם באונייה לישראל. חייתי כמו שרציתי, מבחינתי העולם היה פתוח, בלי מגבלות".

כעשור לאחר מכן, כשהוא כבר בן 31 הגיע אוחיון ארצה: "הגיע שלב שבו הבנתי שצריך להתמסד, רציתי אישה יהודייה, ישראלית", עיניו נוצצות כשהוא מספר כיצד הכיר את אשתו, לימור, לה הוא נשוי כבר 20 שנה ואיתה הביא לעולם שני ילדים, מילב (19) וניתאי (15): "שכרתי דירה עם חבר בחוף דור במשך ארבעה חודשים,  לימור הגיעה עם חברה לחוף, והקליק היה מידי. בלי לחשוב יותר מדי, לקחתי אותה איתי לכמה חודשים באירופה, אבל אז המציאות טפחה על פנינו. לימור רצתה ללמוד תואר תקשורת בתל חי ולכן חזרנו ארצה. התמקמנו בעמקה, וגרנו בקראוון במטע זיתים במושב. אחרי שנתיים סגרתי מעגל וחזרתי למעלות, קנינו מגרש והתחלנו לבנות את הבית שלנו".

מפגש אמנים מקומיים

כשחזר למעלות, התחיל אוחיון לחפש פלטפורמה בה יוכל לנגן פלמנקו. "נקלטתי להרכב של שבעה נגנים שנקרא "דהרה" (על שם רכס ביודפת), זה היה הרכב מאוד ייחודי. עבדנו יחד כשלוש שנים וניגנו מוזיקת עולם, כשהז'אנר היה רק בתחילת הדרך. במקביל התחלתי ללמד שיעורי גיטרה לפרנסתי. הקמתי קבוצות ופרויקטים, כיתות גיטרות בבתי ספר לאומניות, סייעתי לצעירים לצאת לדרך אומנותית, ואז באה ההצעה לנהל את מרכז ווליום במעלות שנתמך בזמנו ע"י חברת "סלקום". במשך כשמונה שנים הקמנו הרכבים של בני נוער, הקמתי עבורם בית ליצירה, וזה היה מרגש ומאתגר".

באותה תקופה, התפוצצה פרשת נוחי דנקנר, בעליה של החברה שמימנה את הפרויקט ותקצוב המרכז נעצר. ימים לא פשוטים עברו גם על אוחיון שגילה אז שהוא חולה בדלקת פרקים, המגבילה את תנועות המפרקים בגוף ובמחלת העור פסוריאזיס. הוא התקשה לנגן כבעבר, ופרקי ידיו לא הגיבו לגיטרה כתמיד: "למדתי לחיות עם זה בשלום" הוא אומר מפויס "אז הפרקים חלשים מלהכיל איזושהי אינטנסיביות. בעקבות המחלה, אימצתי כלי חדש, שנקרא "מונדול", הוא פחות תובעני והתאמתי אותו אליי, מאז שהכרתי אותו חזרתי לנגן ממקום של חוויה . בעבר ניגנתי פלמנקו 10 שעות ביום, היום אני כבר במקום אחר, ומנגן רק כשאני מופיע".

המהפך בחייו גרם לו להבין שצריך לחשב מסלול מחדש, מה שהביא להקמת המיזם המוזיקלי "קול יוצר", שאותו הוא מוביל כיום:"מפעל הפיס הוציא קול קורא לפרויקט שמקדם יצירה מקומית, הגשתי את הרעיון שלי, שעיקרו מפגש של אמנים מקומיים, ויצירת תרבות מקומית. כלומר, אנשים שגרים בגליל ובורכו בכישרונות". הוא מגביר את קצב הדיבור וממשיך בהתלהבות "ההיכרות שלי עם העולם, הביאה אותי להכיר תרבות מקומית שנמצאת בכל אזור, מוזיקה שמאפיינת את המקום, אותה מנגנים ושרים המקומיים. ככה נוצרו סגנונות המוזיקה השונים, וזה מה שרציתי ליצור כאן בגליל. אני מאמין שלא צריך לחכות להופעות של אמנים גדולים שיגיעו אלינו ורק אז לצרוך תרבות, אפשר ליהנות מהופעות ואירועים שאנחנו יוצרים בעצמנו, כאן. החזון של "קול יוצר" הוא ליצור קהילה יוצרת וצורכת תרבות מקורית מקומית".

מגשים חלומות

מפעל הפיס, התברר, אהב את הרעיון והחליט לתמוך בו, וכיום, העמותה שהקים לטובת המיזם נתמכת גם על ידי משרד התרבות והספורט, יד בן צבי, וכמובן עיריית מעלות-תרשיחא והמרכז הקהילתי בעיר.

בחמש השנים האחרונות, הוא מגשים חלומות באמצעות הרכבים ופרויקטים ייחודיים, שעולים על בימות הצפון וגם מחוצה לו והוא מסביר:  "אנסמבל "קול כלי", לדוגמה, הוא פרויקט מיוחד שבמסגרתו מתגשם חזון העמותה. הוא מורכב מקהילה מנגנת, ומבוסס כולו על נגנים שלא מתעסקים במוזיקה לפרנסתם ומגיעים ממקצועות חופשיים, ואם נחזור לפתיח כך מתחברים: אדריכל, רופא שיניים, בעלים של מפעל בצפון, אשת חינוך מיוחד, איש מכירות, שף, מנהל מפעל, הייטקיסטים ומדריכת טיולים. בכל יום שני אנחנו נפגשים, מנגנים יחד וממלאים את הלב והנשמה. הפרויקטים  ממריאים ונוצרים מיזמים מוזיקליים חדשים כמו פרויקט "מעלות הסלסול" בו צורפו זמרים מסלסלים מהאזור לשיר שיר המוקדש למעלות ("צבעונית ורבת מעלות") שזכה להשמעות בכל הארץ ונכתב ע"י תושבת העיר. דוגמה נוספת היא  המופע "ככה זה כשיש שניים" המחבר בין זמרים ואמנים מקומיים דרך שני ענקים במוסיקה הישראלית, שלמה ארצי וזוהר ארגוב. אז אצלנו קיים מופע ייחודי בו זמרי הז'אנר המזרחי שרים שלמה ארצי, וזמרי הרוק והמיינסטרים שרים זוהר ארגוב".

פרויקט נוסף שחשף אותו, כך לדבריו, ליפי השפה העברית הוא, "יגל יעקב": "אף פעם לא התחברתי למילים ולטקסטים. תמיד הייתי מקשיב רק למוזיקה. בפרויקט הזה, התחברתי לראשונה גם לטקסטים היפהפיים כשקראתי את ספר הפיוטים "יגל יעקב" ואז הלחנתי את המילים לשירים. אנחנו כל הזמן לומדים על עצמנו דברים חדשים וזה כל היופי, גם במוזיקה".

בית ליצירה מוזיקלית

כיום הוא כבר מרגיש שהוא יכול להישען לאחור בסיפוק ולומר: "שינינו פה את הנוף התרבותי. המוסד שלנו מחבר קהילה ליצירה, אני נזכר בעצמי כילד, שחיפש עם מי לנגן, ילד שיחפש את זה כיום יפגוש מציאות שבה הפרויקטים שלי מחברים כל כך הרבה אנשים יחד לאותה המטרה, עבורי זה סוג של תיקון".

נכון להיום, מעל 100 מתושבי מעלות והסביבה משתתפים בפרויקטים השונים של "קול יוצר". כל אחד מהפרויקטים מכוונים למטרה מוזיקלית, שתצמיח את המשתתפים לאו דווקא כאמנים גדולים ומוכרים, אלא במטרה לעודד אותם ליצירה אותנטית שאיתה ימשיכו הלאה: "עכשיו אני חולם על בית ליצירה שיבנה כאן במעלות. אנחנו בקשר טוב ורציף עם ראש העיר הנוכחי וגם עם ראש העיר הקודם, שמכירים את המיזם ותומכים בו. אין לי ספק, שכשיהיה לנו בית לנגינה ולהופעות, נצליח לקדם את החזון צעד נוסף קדימה. היום אני  מבין שיש לפני ואחרי "קול יוצר", שהביא תרבות מקורית ומקומית שלא נופלת ברמה ובאיכות מתרבות ברמה ארצית. מידי שנה עולים תוצרים אמנותיים חדשים של קהילה יוצרת מקומית ומקבלים אהדה גדולה של קהל התושבים במעלות והסביבה ואני מזמין את כל מי שמחפש פלטפורמה לשיר או לנגן בגליל, להצטרף ולקחת חלק במופעים ובפרויקטים  שלנו שנפתחים מידי שנה והופכים להיות חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית".