העולם על פי נורית

שיחת הטלפון שקיבלה ממני נורית פורן בתחילת השבוע הפתיעה אותה. מה פתאום מציעה עיתונאית להתראיין לרגל יום האשה הבינלאומי? "הופתעתי", היא אומרת, "בתמימות, אני באמת לא מבינה, הכל קורה לי כל כך מהר, החלום שלי התגשם,  ואני עדיין לא מעכלת שאני פשוט עושה את מה שאני הכי אוהבת".

פורן, הידועה גם בכינויה 'העולם על פי נורית', היא האשה הראשונה בגליל המערבי שמפיקה סיורי אוכל יצירתיים וקולינריים בשוק בתרשיחא, בשוק בעכו ובקרוב גם בשוק של יאנוח. המודל שהגתה כל כך מצליח שהוא ייושם בחודש מאי הקרוב בפיילוט באזור לא מתויר באיטליה.

היא מתגוררת בכפר ורדים וגדלה בכרמיאל. רגע לפני יום הולדת ה-41, היא מספרת על משבר גיל ה-40 שהכריח אותה להעיז יותר ולהגיש לבוס ולהגיש מכתב התפטרות לאחר עבודה ארוכת שנים כמנהלת רכש במפעלים וחברות מחשבות. היא לקחה סיכון כשוויתרה על משכורת שמנה וחיים נוחים נטולי דאגות כלכליות. כבר ביום שלמחרת ההתפטרות היא הפכה למדריכת טיולים והחלה לקיים סיורי אוכל בתרשיחא, המבוססים על טעימות אוכל, ויצרה קשרים ושיתופי פעולה יחד עם הסוחרים.

"אני זוכרת את עצמי כל הזמן במטבח. גדלתי עם אמא בשלנית שהייתה עסוקה כל היום בבישול אוכל רומני, אוכל שכל המשפחה מתמוגגת ממנו. מכאן החל החיבור שלי לאוכל ולאהבת הסירים. מגיל קטן אני מחפשת רק שווקים ואוכל, ובטיולים  לחו"ל אני עסוקה רק לגלות אוכל תרבותי", היא מספרת.

פורן עבדה במשך עשרות שנים כמנהלת רכש בענף המזון. "הרגשתי בסוג של כלא. בשביל מה אני מתעוררת בכל בוקר? אמרתי לבעלי, אני נחנקת וצריך ביצים של בת יענה לעזוב את כל הנוחות שהיתה לי. כשהתפטרתי, כבר הכל היה מתוכנן. התחלתי לשוטט בתרשיחא ואמרתי לעצמי: אם בשוק לוינסקי ובמחנה יהודה יש סיורי אוכל, אין סיבה שבגליל המערבי לא יהיו. כבר לאחר הפרסום הראשון קיבלתי גל של פניות".

יום אחד היא פגשה בשף דלאל, צעיר, בן 24, שלימים הפך חבר נפש שלה. "באחד השיטוטים בחיפוש אחר יעדים לסיור בעכו, נכנסתי למסעדה של דלאל בבזאר התורכי. טעמתי את האוכל שלו ונפלתי מהרגליים. צעיר מוסלמי,  שנראה כמו היפסטר משנקין, מדבר עברית צחה וערבית ספרותית ומבשל עם ניסיון חיים של אדם בן 70.  החיבור היה מיידי, ודלאל הוא החלק המרכזי בסיור".

למושג העצמה נשית ולעוד מושגים שונים על הנייר, היא אומרת, היא לא מתחברת. מבחינתה, העצמה נמדדת במעשים. לאחרונה התקבלה ללימודי כלכלה של שנה במכללת הגליל המערבי מטעם קרן בלייר. היא גם מוזמנת להרצאות שבהן היא מספרת על השינוי שקרה בחייה ועדיין לא מאמינה שזה קורה לה. הפיילוט שיתקיים בקרוב באיטליה הוא השיא עבורה.

"הגאווה שלי היא לצמוח מהגליל המערבי- מהבית שלי, לקחת את תרשיחא, עכו ויאנוח ולעשות יש מאין. גיליתי את החיבור בחלקת האלוהים שלי, כי אם החבר הכי טוב שלי הוא שף מוסלמי בן 24, ואנחנו מדברים עם העיניים זו מהות הדו קיום", היא אומרת.

הסיפור המלא יתפרסם מחר במקומון: "צפון 1".