כל יום מחדש אני חושבת על האדם הבודד היושב בביתו בסוף היום מול המחשב. אני מנסה לחשוב על מה הוא חושב? על מה חושב אדם בסוף היום? הילדים שלו בטח כבר ישנים אחרי יום ארוך בבית הספר ואולי אחר כך בבריכה או בחוף הים. בטח לקח לו זמן, לאיש הזה, להרדים אותם כי הם מאוד מתרגשים לקראת החופש הגדול. הוא בטח עסוק במחשבה על זה שעדיין לא רשם אותם לקייטנה, הוא חושב לכמה תשלומים לחלק את העלות והאם תתאים להם יותר קייטנת ספורט ואתגרים או קייטנת אמנות ומוסיקה.
הוא אוהב את הילדים שלו ורוצה שהם יגדלו במקום טוב. הוא חושב על כל המטלות שיש לו לעשות מחר בעבודה ומחייך כשנזכר איך הבוס שלו אמר לו היום כמה שהוא מעריך אותו. זה עשה לו טוב. בסוף היום הארוך הזה, לפני שהוא קורס על המיטה, הוא נכנס קצת לפייסבוק לקרוא מה חדש אצל החברים שלו, אולי הדודה מאוסטרליה העלתה תמונות של התינוק החדש במשפחה, אולי אחותו העלתה תמונות מהחופשה באילת. הוא נכנס ורואה מלחמה.
הוא רואה שמישהו שהוא לא מכיר כתב עליו שהוא סתם ממציא ושבכלל אין לו דודה באוסטרליה ושהוא לא רשם את הילדים שלו לקייטנה כי בכלל פיטרו אותו מהעבודה, והוא רואה את התגובות לפוסט הזה, אנשים כותבים שמכירים אותו ושתמיד הוא היה אדם בעייתי והוא לא מאמין כי הוא ממש לא מכיר את האנשים הללו ולך תוכיח עכשיו שזה לא נכון, כי אנשים חושבים שאם מישהו כתב את זה בפייסבוק זה בטוח נכון.
בימים אלה, של קדם בחירות, מתרחשת בפייסבוק מלחמה. מלחמה של ממש. כל פוסט שלישי קשור בצורה זו או אחרת לבחירות. מצד אחד, יפה שקיימת במה שמאפשרת לאנשים לחלוק האחד עם השני את דעותיהם בנוגע למגוון נושאים עירוניים, זוהי דרך מעניינת להעלות נושאים על סדר היום העירוני, לחשוף אותו בפני מספר לא מבוטל של תושבים, לקבל את תמיכתם ולקדם את העיניין המשותף בכוחות משותפים. מצד שני, כמות הקללות והגידופים, ההאשמות ההדדיות, התגובות המכוערות והשקרים שנכתבים שם, פשוט עולה על כל דימיון. מחקרים רבים בדקו ומצאו שקמפיין נגטיבי פוגע במתמודד עצמו לא פחות מאשר במתחרה שלו. אני בטוחה שלכל מתמודד צדדים חיוביים, בזה כל צד צריך לעסוק, לחשוף בפני כמה שיותר אנשים את היתרונות, היכולות הבולטות של המתמודד שלו וקצת להעלות את הרמה של הפוסטים בפייסבוק. בסופו של דבר כולנו נצטרך להמשיך לגור יחד בעיר הזאת גם אחרי הבחירות.
