שריקת הסיום במשחקה של הפועל עכו נגד הפועל נוף הגליל (0:2), שהבטיח לקבוצה באופן סופי את ההישארות בליגה הלאומית, שחררה אנחת רווחה גדולה אצל מחזיקת זכויות הניהול קרן בן נשר.
"שתבין, עברתי שנתיים לא קלות והתמודדות עם המון קשיים ואתגרים. בשנה שעברה כשהגענו למבחנים, הייתי מרוסקת. פשוט שבורה. וגם השנה, כשהתחלנו את הפלייאוף עם שלושה משחקים ללא ניצחון, זה עשה תחושת דז'ה וו. היה פחד ממשי לחזור לאותו לחץ מטורף".
איך מתגברים?
"עושים ספורט. הייתי יוצאת להליכות עושה קצת כושר ונרגעת. מה שעוד נתן לי זיק של תקווה אלו השחקנים. ראיתי את הרצון הגדול שלהם ואת הרצינות שהם הפגינו באימונים, וזה נתן לי אופטימיות. אנשים לא מבינים שלשחק בפלייאוף התחתון עם שחקנים צעירים זה קשה. אין להם את הניסיון ולפעמים גם הלחץ משפיע. היו הרבה משחקים שהיינו יותר טובים מהקבוצה היריבה ולא ניצחנו. חלק מזה היה חוסר מזל וחלק מהחלטות שיפוט".
ואז הגיע הניצחון על הפועל פ"ת.
"הניצחון על הפועל פ"ת נתן לנו אומנם אוויר, אבל רק אחרי הניצחון על נוף הגליל, חשתי הקלה שעשינו את זה. בסיום המשחק הייתה לי תחושה עילאית, אושר וכיף גדול. מרוב שהאדרנלין אצלי היה ברמה גבוהה, לא הצלחתי לישון ורק בשעה 04:30 לפנות בוקר, נרדמתי".
אגב, מיד בסיום המשחק, ראשון המתקשרים לבן נשר היה ראש עיריית עכו שמעון לנקרי.
"כולם יודעים שלולא שמעון לנקרי, הפועל עכו לא הייתה קיימת", אומרת בן נשר, "לזכותו יאמר שהוא באמת אוהב ואוהד את הקבוצה. לתמיכה שלו בקבוצה אין אח ורע. הוא באמת עושה את הכל כדי להיענות בחיוב לכל בקשה שלנו".
מה הוא אמר לך באותה שיחה?
"קודם כל הוא בירך אותנו על ההישארות בליגה ואמר שהוא גאה בי. הוא גם הזמין אותנו אליו ללשכה למחרת כדי להודות באופן אישי למאמן, לצוות המקצועי, להנהלה ולשחקנים".
מה עם הגדלת התקציב? שוב תלכו לעונת הישרדות?
"אני מאוד מקווה שזהו, גמרנו כבר עם מלחמות ההישרדות. כשלקחתי את הפועל עכו הקבוצה הייתה תחת חובות כבדים, אבל לשמחתי הצלחנו לצמצם מעט את הגירעונות ולהוביל את הקבוצה לאיזון".
הפועל עכו הייתה העונה אומנם קבוצה ממושמעת, אבל פחות אטרקטיבית מבחינת כיבוש שערים. שליש ממשחקיה הסתיימו בתיקו ורבע מהם הסתיימו בתיקו מאופס. היא כבשה הכי מעט שערים, ומצד שני גם ספגה הכי פחות.
"כשבונים קבוצה יש סדרי עדיפות", מסבירה בן נשר, "יכולנו בשקט להביא שחקני התקפה בעלי שם, אבל השכר שהם דרשו היה גבוה. ואז מה, היינו שוב פעם נכנסים לחובות ולגירעונות? לקחתי סיכון כששמתי דגש על הצד הכלכלי במטרה להבריא את הקבוצה, ואני שמחה שהיום הקבוצה נמצאת בדרך הנכונה לאיזון תקציבי".
"אני מבינה את הביקורות על כך שלא הייתה לנו העונה קבוצה אטרקטיבית במיוחד ומקבלת את זה. בעונה הבאה נשים דגש בהבאת שחקני התקפה איכותיים וגם המטרות ישתנו כשהכוונה היא להשתלב בפלייאוף העליון".
מה אהבת העונה ומה פחות?
"האמת, הכל עבד כמו שצפיתי. ידענו שזאת הולכת להיות עונה קשה בגלל המגבלה התקציבית, ומצד שני שאפו גדול למאמן, לצוות המקצועי, להנהלה ובעיקר לשחקנים שעבדו קשה בשביל להצליח. אהבתי את המרקם החברתי ואת העובדה שהפועל עכו הייתה השנה כמו משפחה אחת קטנה וחמה. לא היו בעיות משמעת והיה פרגון בין כולם. כמובן שתמיד יש מה לשפר ולהשתפר. הייתי רוצה למשל שיהיו לנו יותר איכויות במשחק וביכולת ושיהיו יותר שחקני בית. דיברתי על כך עם המאמן אלי כהן ועל זה נשים דגש כשנבנה את סגל השחקנים לעונה הבאה".
אפרופו שחקני בית. חלקם עזבו במהלך השנה: אליאור סיידר, עזאת חלאילה, גיתי סופר.
"עם סיידר ועזאת היו חילוקי דעות, חלקן מקצועיות וחלקן כספיות, אבל בסופו של דבר הייתה פרידה מכובדת, בלי כעסים ובלי משקעים. מבחינתי, דלתם חזרה להפועל עכו תמיד פתוחה. חוץ מזה, אני בעד קידום שחקנים צעירים ומתן הזדמנויות לשחקני בית. קח לדוגמא את הסיפור עם גיתי סופר, שגדל אצלנו במחלקת הנוער ואפילו שיחק במשחקי גביע הטוטו בתחילת העונה. מדובר בשחקן סופר מוכשר. באתי לקראתו בנושא השכר והצעתי לו הרבה יותר ממה ששחקנים שעלו אצלנו מהנוער מקבלים. הוא לא רצה והתעקש על שכר גבוה יותר. בשלב מסוים הוא רצה ללכת לקבוצה אחרת. גם שם הוא לא החזיק מעמד ובאמצע העונה נעלם והעדיף לשחק בשכונה עם החברים. הצעתי לו לחזור אלינו, אבל הוא לא רוצה. אחר כך אני רואה שכותבים ברשתות החברתיות שאני לא נותנת הזדמנות לשחקני בית. אנשים לא יודעים את העובדות וסתם מסיתים".
בן נשר (41) הגיעה להפועל עכו לפני 4 שנים כמנהלת כספים. לפני כשנתיים, בעקבות עזיבתו של דניאל סטנצ'יו הרומני, קיבלה בן נשר לידיה את ניהול הקבוצה, והיא נחשבת כיום לאישה היחידה שעומדת בראש קבוצת כדורגל בישראל. יש כאלה שמפרגנים ויש כאלה שמבקרים.
אני מבין שמלחמת המילים מול האוהדים עדיין לא נרגעה.
"מהרגע שדרכתי בפעם הראשונה במועדון, היא לא פסקה לרגע. יש אוהדים שבאמת מבקרים בצורה עניינית, מכבדת ומכובדת. הם מביעים את דעתם ואני מציגה את עמדתי. גם אם הדעות שלנו חלוקות, אני תמיד מקשיבה ומנהלת דו שיח. מנגד, יש לצערי אוהדים שיורדים לרמה כזאת נמוכה ורדודה, שאני אפילו לא מגיבה. אני לא חושבת שמגיעה לי שיאחלו לי מוות, שהילדים שלי יישארו יתומים, ושאחלה במחלות קשות. אלה מבחינתי לא אוהדים. אלה אנשים חסרי בינה שאני לא סופרת ולא רואה אותם ממטר. אוהד אמיתי זה אחד שתומך בקבוצה גם ברגעים הקשים ובטח לא מאחל לה כישלון כשמשהו לא נראה לו".
היום, את כבר יותר חסינה לביקורת?
"בהחלט כן. כשאני שומעת דברים שמכוונים אליי באופן אישי ושאין מאחוריהם שום דבר ענייני, זה פשוט עובר לידי. יש לי מטרה, דרך ורצון להצליח להביא את הפועל עכו לליגת העל. אני גם מאמינה שזה יקרה".
איך זה להיות האישה היחידה בכדורגל הישראלי?
"הלוואי והיו עוד כמה נשים בכדורגל הישראלי. אנחנו הנשים חושבות אחרת מגברים ויכולנו להביא דברים אחרים. אני בפירוש אומרת שאין לי את הידע והניסיון של יושבי ראש ומנהלים ותיקים ומנוסים יותר ממני, אבל יש בי את הרצון והיכולת ללמוד".
העונה הנוכחית לא הייתה מעולם בישראל. עם פרוץ מגפת הקורונה בחודש פברואר האחרון, הושבתה כל פעילות הספורט, כולל קטיעת הליגה. אחרי שלושה חודשים, כשההתפשטות פחתה, גם הפעילות חזרה.
איך עברתם את משבר הקורונה?
"הייתה תקופה מאוד קשה. היינו צריכים להוציא את השחקנים לחופשה ואז גם להחזיר אותם לכושר דווקא ברגעי ההכרעה של העונה. בתור קבוצה קטנה, גם ספגנו נזקים כספיים, מאחר ולא היו שום הכנסות: לא מספונסרים, לא מחסויות ולא מהמנהלת. הכל נעצר. למזלנו, שוב, הייתה זו עיריית עכו בראשות שמעון לנקרי היקר, שדאגה ועזרה".
אהבתם את הכתבה? כתבו לנו
