כבר שנים שהרעיון להתמסד מסתובב לו בוילה המטופחת של בני הזוג שטרית בעכו, אבל לאף אחד מהם לא היה האומץ לקחת את זה צעד קדימה, עד שזה קרה אחרי זוגיות שנמשכת כמעט שלושה עשורים. אמש, בטקס מצומצם ומרגש מאוד בעפולה הם נישאו במעמד המשפחה וחברים קרובים.
הם הכירו במסגרת עבודתם בעיריית עכו, היא כמזכירת סגן ראש העיר והוא כעובד באחד מבתי הספר בעיר, לאחר שפרש משירות במשטרה.
חנה: "הכרנו, כאמור, לפני כ-30 שנה, שנינו היינו גרושים, לכל אחד מאיתנו היו שני ילדים ובשלב הראשון נרקמו בינינו קשרי ידידות בלבד. בהדרגה התקרבנו והפכנו לזוג, בשלב הבא עברנו לגור ביחד ובנינו בעצמנו את הבית שלנו בעכו והשנים, איך לומר? חלפו".
חנה גדלה אצל סבה וסבתה לאחר שהוריה התגרשו, היא בכלל לא הכירה את אביה, עד שלפני כ-14 שנה, הגיע אליה לעבודה אחד מחבריו שסיפר לה שהוא חולה. למחרת בבוקר החליטה שהיא הולכת לבקרו ולהכיר אותו לראשונה בחייה: "אבא שלי היה ניצול שואה", היא מספרת, "הוא היה חשדן כשהופעתי פתאום על סף דלתו וחשב שאני רוצה את כספו. לקח לי זמן לשכנע אותו שכסף זה לא העניין, שאני רק רוצה להכיר אותו ולהתקרב אליו. ואכן, לאט לאט התקרבנו והתחברנו. מאיר, בעלי הטרי היה לו ממש לבן ואנחנו טיפלנו בו עד לימיו האחרונים. הוא נפטר לפני כשנתיים, לא לפני שאמר לי שזה לא בסדר שאנחנו לא נשואים. שמעתי אותו, זה צבט לי, ובכל זאת המשכנו הלאה".
לפני כשלושה חודשים, כך פתאום, ביקש מאיר את ידה של בת זוגו, היא סירבה: "לא הבנתי מה קפץ עליו פתאום", היא נזכרת, "כל השנים הוא לא רצה לשמוע על חתונה, תמיד אמר שהספיקה לו פעם אחת ולכן, הייתי מופתעת מההצעה. האינסטינקט הראשוני היה לומר 'לא' וכך עברו עוד שבועות ספורים. לפני כחודש אמרתי לאחי שאני מרגישה שהגיע הזמן, לא יודעת למה, אבל פתאום הרגשתי שזה נכון. אחי לא האמין לי בהתחלה, הוא חשב שאני סתם משתעשעת ברעיון, כפי שעשיתי בשנים האחרונות, אבל בשלב מסוים הוא הבין שאני רצינית ולקח על עצמו את ארגון החתונה מא' ועד ת' ומכל הלב".
בני הזוג נרשמו לנישואים ברבנות וכאמור, אמש (ראשון) נישאו באולמי "סטורי" בעפולה: "לי יש שתי בנות" מספרת חנה, "אחת בת 46 והשנייה בת 38, שתיהן נשואות והן הפכו אותי לסבתא לשמונה נכדים. למאיר יש שני בנים (47,45), גם הם נשואים והורים לילדים. מהבוקר אנחנו מביטים בטבעות על האצבעות ולא מאמינים שבאמת עשינו את זה".
