"היי, קוראים לי פלג ואני מטייל בעולם כבר שמונה שנים. טיילתי בכל היבשות וביותר מ-70 מדינות. אני מטייל בדרך הכי פשוטה וזולה שיש. נוסע בטרמפים, ישן אצל מקומיים ופותח את האוהל שלי במקומות שונים ומשונים. וזאת כנראה הסיבה שאני מסתבך לא מעט, פוגש אנשים מעניינים, לומד על המסורת והמנהגים המקומיים, והכי חשוב מכיר מקרוב את הסיפור של האנשים המקומיים". כך כתב בעמוד הפייסבוק של "צפון-1" פלג כהן מנהריה, בן 29 שנודד ומטייל ברחבי העולם משנת 2005.
מה גרם לבחור צעיר, לוחם גולני לפתוח לפני שמונה שנים בחיי נוודות, לחיות חיי דלות מינימליים ולרשום בספר ההיסטוריה הפרטי 100 מדינות שבהן ביקר וחי. בינתיים הספיק כהן לבקר ב-74 מדינות. בגינאה הוא נעצר כי חשבו שהוא סוחר נשק, בסיירה לאון פגש דייג אנגלי זקן שיש לו עגיל זהב בגלל הגופות שיש במים, יש לו סיפורים על היפופוטמים שהיא החיה הכי מסוכנת באפריקה וחיות אחרות. באחת המדינות אושפז בבית חולים מקומי עם מלריה קשה ועוד הרבה חוויות.
כהן, סיים שירות קרבי מלא בחטיבת גולני בגדוד 51 המפורסם, אחרי שלוש שנים בהן תרם למדינה החל את הטיול במזרח. הוא לא תכנן שהטיול של "אחרי הצבא" יהיה מסע חייו. "החופש והשקט כבשו אותי", אומר כהן, "לא רציתי לחזור לארץ ולהתחיל להיות חלק מהמערכת. התחלתי לנוע ממקום למקום ברחבי העולם".
כמעט איבד את חייו
בבת אחת החיידק נדבק בו, הרצון העז להמשיך ולכבוש עוד מדינות, עוד תמונות וחוויות לאלבום בתקציב דל. מעין נזיר בודהיסטי תוצרת הארץ שעושה הכל למען הריגוש והחוויה. "אם כבר החלטתי לנדוד אז אני כבר רוצה להספיק לראות את העולם. אני מתעורר כל יום במקום חדש. אני מטייל בדרך הכי פשוטה וזולה שקיימת, נוסע בטרמפים או במוניות מקומיות וישן אצל אנשים מקומיים ומקים את האוהל שלי במקומות שונים. אני נוחת במקום אחד וכבר מגיע למקום אחר". מסביר כהן
בכל מקום הוא עוצר לתקופה בלתי מוגבלת, וזכה להכיר מאות אנשים וסיפורי חיים, מנהגים ומסורת מקומית. "טיילתי באוסטרליה, ניו זילנד, צפון אפריקה, המזרח התיכון, באירופה, בצפון מרכז ודרום אמריקה, דרום מזרח אפריקה, מערב אפריקה. הודו, סין, רוסיה, מונגוליה, תאילנד, לאוס, נפאל ועוד מדינות שונות במזרח הרחוק. אחת מחוויותי הקשות היתה כאשר חליתי במחלת המלריה וטיפוס שהן מחלות קשות שהורגות מאות אלפי אנשים כל שנה.
"אני קיבלתי מלריה וטיפוס ביחד. כאשר הרופא המצרי, ד"ר נג'יב, שטיפל בי, הבחין בתוצאות הבדיקה, הוא מיד העביר אותי לאשפוז בבית החולים".
כהן עבר ימים קשים עד שהובהל לאשפוז בבית החולים, בגאנה, במערב אפריקה. "הכניסו אותי לחדר חם וצפוף עם שמונה מיטות. בית החולים ממוקם ליד עיר קטנה בגאנה, במערב אפריקה, רחוק שנות אור מבתי חולים שאנחנו מכירים בארץ, יום אשפוז עולה כאן 18 שקלים ואת התרופות היה עליי לקנות בעצמי, אך בשל מצבי הקשה ביקשתי עזרה מאחד העובדים שיקנה עבורי את התרופות. הייתי שרוי על מיטת החולים בניסיון להיאבק במחלה, כדי לשרוד ולהישאר בחיים. "הרגשתי שאני כמעט עומד למות, היו לי כאבי ראש איומים, כאבים בכל שריר הגוף, הרגשתי עייף וחלש ולא יכולתי לקום מהמיטה, יובש בפה וחוסר תיאבון, היה לי חום גבוה, הקאות והזעות".
חשבו שאני סוחר נשק
כהן הבריא וניסה לעבור בין גינאה ביסאו לגינאה קונאקרי, מדינות במערב אפריקה, דרך של 600 קילומטרים, שנמשכה שלושה ימים ברציפות. "נסעתי במוניות מקומיות, דחוס עם עוד 18 אנשים, תרנגולות ודגים מיובשים. אחרי שלושה ימים הגעתי אל הגבול וראיתי שהוא סגור. אז הקמתי אוהל בשטח הפקר בין שתי המדינות ובבוקר למחרת חציתי את הגבול".
אבל אם לא די במחלת המלריה והטיפוס, בלינה בין שמיים לארץ. באותה התקופה מלחמת אזרחים ומהפכה צבאית מתרחשת בגינאה קונאקרי שנכבשת על ידי הטליבן. כהן הפקיד את דרכונו בשגרירות של סיירה לאון לחמישה ימים בתמורה לקבלת ויזה ונעצר. "ראו גבר בעל חזות מזרחית, עם זקן שחור ובלי דרכון והחליטו לעצור אותי. הובלתי לתחנת המשטרה, לקחו אותי משם למעצר בחדר חקירות קטן עם שלושה גברים".
הכתבה המורחבת בגיליון סופ"ש של צפון -1
