אור כהן מנהריה היה בטוח שבגיל 18 הוא יתגייס לקרבי. הוא עשה הכל, אבל הכל, כדי להיות הטוב ביותר. הוא היה חבר בתנועת "אחריי", עשה גיבושים קדם צבאיים ואימונים. יום אחד הרגיש תשישות, חולשה ולחצים בחזה. בדיקה רפואית העלתה שחלה בסרטן ריאות. הוא השאיר את החלום על הגיוס לקרבי מאחור ויצא למאבק על החיים: טיפולים, השתלת מוח עצם ואשפוזים תקופתיים.
היום, ארבע שנים אחרי, כשהמחלה נסוגה, והוא כבר סטודנט לממשל וניהול במרכז הבינתחומי בהרצליה, הוא מתפנה לעשייה ציבורית ורץ למועצת העיר בנהריה בראש רשימה של צעירים שהקים. הוא מבטיח, כי יצליח לעשות בנהריה את השינוי, כזה שרק כוח צעיר יכול לעשות, וגם לתרום לחברה, שבה הוא גדל. את כל מה שלא יכול היה לתרום במסגרת שירות צבאי הוא מתכוון לתרום עכשיו.
הוא בן 22, לא מוכר בנוף הנהרייני. הוא לא בליין ולא איש חיי לילה, לא היה מעולם חבר במפלגה פוליטית. הוא למד בתיכון מחשבים, ויש לו אח בן 18. אמו מורה בבית הספר במושב מעונה, ואביו בעלים של חברה להשכרת רכב בעיר. הוא אוהב גלישת גלים, ונהריה היא מעוז הגולשים.
אור כהן, מה מניע אותך?
"כצעיר, אין לי סיבה להישאר בעיר הזאת, כי אין לי לאן להתפתח וזה חבל מאוד. המטרה שלי היא שנהריה תהיה עיר שתוביל אקדמיה ותעסוקה, וזה כבר במשא ומתן. אני רוצה להתמקד בפיתוח התיירות, בעזרה לעסקים ובקידום את החינוך. חברים שלי, שהשתחררו מהצבא, סיפרו לי שסגרו את היחידה להכוונת חיילים משוחררים בעיר והם צריכים לנסוע עד חיפה. הרגשתי רע עם זה. זה כדור שלג שיוצר אבטלה".
הראיון המלא יפורסם ביום שישי בעיתון "צפון-1"