אמיר מי-טל ז"ל נולד בערב שמחת תורה, 23 באוקטובר 1959 בחדרה. לאחר לימודיו בפנימייה הצבאית ליד בית הספר הריאלי בחיפה, עבר את מסלול הטירונות בסיירת גולני. לאחר מכן, סיים קורס מפקדי כיתות וקורס קציני חי"ר ושירת בשלל תפקידי פיקוד בגולני, בהם מפקד מחלקה, קצין מבצעים, מפקד פלוגה, מפקד סיירת גולני ומפקד גדוד ברק.
במלחמת שלום הגליל היה מי-טל מפקד פלוגה מסייעת של גדוד ברק, שספגה אבדות כבדות במבואות ביירות. במהלך מלחמה זו החליט להמשיך את דרכו בשירות צבאי. בשנת 1985 יצא לקורס מתקדם של מפקדי חיל הרגלים בארצות הברית, ובשובו התמנה לשרת כמפקד סיירת גולני, תפקיד שאהב ביותר ומיצה בו את מיטב יכולתו. ב-1988 יצא לשנת לימודים באוניברסיטת בר אילן וכאשר חזר לצבא נתמנה למפקד גדוד ברק בגולני.
אמיר מי-טל נפל בפשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים בדרום לבנון ב-9 בדצמבר 1988, בן 29 במותו. הוא הותיר אחריו הורים, אח ואחות. עלי מג'ד, תושב הכפר ערב אלעראמשה, ששירת כמעט 20 שנה כגשש בפיקוד צפון, עבד עם מי-טל תקופה של חודשיים והספיק להיקשר אליו. מג'ד: "אמיר היה בן אדם עם ביטחון, שהקרין אותו החוצה, חביב, היה לו ראש על הכתפיים, ראו מרחוק שהוא איש צבא. הוא היה אחראי, אדם שידע לשמור על החיילים שלו. יש לי געגועים אליו".
בפעם הראשונה בה נפגשו במהלך תרגול, הדביק אמיר למג'ד את את הכינוי "ג'ונסון", שדבק בו מאז. מג'ד: "הוא אמר לי 'אתה לא עלי מג'ד מעראמשה. אתה ג'ונסון', על שם נשיא ארה"ב". בהמשך דרכם, העניק אמיר שם גם לבתו של מג'ד, שנולדה לאחר אחת הפעולות שביצעו ביחד. "הוא קרא לה ננסי, על שם ננסי רייגן, אשת הנשיא האמריקאי. לשמחתי, הוא עוד הספיק להשתתף במסיבה שערכנו לכבודה.
"באחת הפעמים שאני והגששים שלי עבדנו על פתיחת ציר, אמיר קרא לנו בקשר כל שעה וחצי, לבדוק שהכל תקין. בסוף, כשסיימנו, התברר שהוא היה צפונית מאיתנו, לפנינו, כשאנחנו חשבנו כל הזמן הזה שהוא נמצא מאחורינו. כך אמיר עבד וככה הזיכרון ממנו יישאר", מספר מג'ד.
לאחר נפילתו, הציבו חבריו של אמיר מי-טל מסיירת גולני שלט מתכת לזכרו והקימו מצפה, סמוך למערת קשת בגליל המערבי, אליה היה נוהג לקחת את חניכיו כדי להסביר להם על מי הם שומרים. מאוחר יותר הקימו משפחתו וחבריו של אמיר, בסיוע קק"ל, שביל סיור הקרוי על שמו ומוביל למצפה. לאנדרטה זו התווסף אוהל שמקים מג'ד כל שנה מאז מותו של מי-טל סמוך למקום. בכל שנה,
ביום הולדתו של מי-טל, בשמחת תורה, נפגשים באוהל חבריו, מפקדיו, חניכיו בני משפחתו ובני כפרו של מג'ד, שרבים מהם ומבני משפחתו משרתים כיום כגששים באותה העוצבה שבה שירת אמיר. את האוהל מקשטות תמונות של אמיר, פרושים בו מזרונים וכיסאות ואשתו של מג'ד, נאהוד, מגישה למבקרים אוכל מעשה ידיה.
"האוהל הזה הוא גם הנצחה לאמיר, שחסר לי מאוד", מספר מג'ד בעיניים נוצצות, "אבל הוא גם גשר, בין הבדואים לצה"ל ולמדינה. דרך המקום הזה רבים מתושבי הכפר לומדים על המורשת של אמיר. בעקבות המוות שלו, צעירים מהכפר קיבלו מוטיבציה להתגייס. מפעל ההנצחה הפך להיות ברית דמים בין אנשי חדרה ועראמשה ובין הצבא למדינה. חשוב לשמר את זה ונקווה רק שלא ייפלו עוד חללים".
דוד מי-טל, אביו של אמיר, מספר על המצפה שהוקם לזכרו של אמיר: "זה מפעל שקיים כבר 22 שנה והוקם על ידי הקצינים בסיירת גולני שאמיר היה מפקדם. הם החליטו למצוא את המקום שאליו הוא היה לוקח את הטירונים של הסיירת ומסביר להם על מה יש להם להגן. אנחנו נפגשים כל שמחת תורה ביום ההולדת של אמיר ומתכנסים שם, בין 200 ל-300 איש, וצועדים את השביל".
