מדוע מנהלת מתי"א במעלות-תרשיחא (מרכז תמיכה יישובי אזורי) מסרבת לשחרר מבית ספר באיזור תלמיד בכיתה ז', המאובחן על הרצף בתפקוד גבוה, שהוריו מעוניינים להעביר אותו לבית ספר אחר? וכיצד משרד החינוך מאפשר לילד בכיתה ז' להישאר בבית מעל לשבועיים?
מתי"א, הזרוע הביצועית של פיקוח משרד החינוך בכל הנוגע לחינוך המיוחד, היא זו האחראית לשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. כשאמו של עמית שלום (12) משלומי ביקשה לרשום אותו לחטיבת הביניים, הובטח לה בבית ספר המדובר כי כילד שיבלה את רוב זמן הלימודים בכיתה משולבת, לא יזדקק לסייע/ת, כשהמדובר בנושא רגיש עבור הילד והוריו, המבקשים להקנות לו תחושת ביטחון עצמי, עצמאות ולאפשר לו להרגיש שווה לשאר הילדים בבית הספר.
"לפני שרשמתי את הילד לבית הספר, ניתנה לי האפשרות לרשום אותו לבית ספר "נופר" בנהריה" מספרת האם איילת-חן בני. "שם הם דוגלים במתן עצמאות לילדים על הרצף, אך בהנהלת בית ספר אליו יועד בני ע"י מערכת החינוך, הובטח לנו שלא יצרפו אליו סייע/ת בכיתה המשולבת, ונראה היה שהמסגרת תתאים לו". אך כשבוע לאחר תחילת הלימודים נוכחו עמית ואמו כי לא כך הם פני הדברים.
"לעמית מעולם לא היה סייע" מוסיפה בני "גם כשלמד בבית הספר היסודי, היה ללא סייע/ת, ולמרות שהובטח לנו, אחרי השבוע הראשון בבית הספר נאמר לנו שמדיניות בית הספר היא כן להצמיד לילדים על הרצף סייע/ת. ניסיתי להבין איתם – מדוע הבטיחו משהו אחר? ונאמר לי שזו המדיניות. המחנכת של עמית גם אמרה לנו שהמורה למתמטיקה "מפחדת" שעמית ילמד בכיתה שלה ללא סייע/ת. ברגע שהבנתי שהם לא באמת מבינים צרכים של ילדים על הרצף, ושהם מתכוונים להמשיך להתעקש על סייע/ת לעמית ולפגוע בביטחון העצמי שלו, התקשרתי למזכירות והודעתי שעמית לא יגיע יותר לבית הספר. רק אחרי שבוע וחצי שעמית לא ביקר בבית הספר, התקשרו אליי וביקשו לקבוע פגישה עם הנהלת בית הספר ועם מנהלת המתי"א. שאלתי לצורך מה עלינו להיפגש, אם אני החלטתי להוציא את הילד מבית הספר לאלתר, אך לא קיבלתי תשובה ברורה. הבן שלי חווה כישלון במהלך ששת הימים הראשונים בבית הספר, איזו סיבה יש לנו לחזור לשם? מבחינתם הילד הוא אוטיסט. הוא אמנם על הרצף, אך בתפקוד גבוה, לא אלים, אין לו בעיות התנהגות, מדוע שיחליטו פתאום שבבית הספר הוא זקוק לסייע/ת? מה קרה שם במהלך הימים הראשונים שגרם להם להחליט זאת? ניסיתי לקבל הסבר, אך לצערי, התשובה היחידה שקיבלתי היא שמדובר במדיניות בית הספר, למרות שהובטח לנו, שיוכל להתנהל ללא סייע/ת, ובשורה התחתונה – נתנו לבן שלי לחוות חווית כישלון קשה. כמובן, שמיד כשהוצאתי אותו מבית הספר, החלטתי שאני מעבירה אותו לבית ספר אחר והתחלתי בחיפושים. לצערי, ב"נופר" בנהריה אמרו לי שאין כבר מקום, ובעכו, מנהלת המתי"א מצאה לנו מקום אך אמרה לנו שלפני שתוכל לרשום אותו לבית הספר, מנהלת המתי"א במעלות-תרשיחא חייבת "לשחרר" את הילד. מיד התקשרתי לבקש שישחררו את עמית, אך כאמור, טענתם היא שעד שלא ניפגש איתם, לא יאפשרו לי לרשום אותו לבית ספר אחר".
כמעט בייאוש היא מוסיפה: "כרגע התחושה היא שמעבירים אותי מאחד לשני, כשהמפקחת של משרד החינוך נמצאת בחופשה, ומנהלת המתי"א מתעקשת על פגישה עם הנהלת בית הספר ואיתה. כמובן שחייגתי אליה על מנת לקבוע פגישה והיא לא ענתה. אני אמורה לרדוף אחריה? דיברתי עם הקב"סית וגם היא הציעה לי לקבוע פגישה בהקדם. ניסיתי להבין גם ממנה – מדוע יש צורך בפגישה כזאת אם אין שום סיכוי שנחזור לבית הספר? אך גם לה לא היתה תשובה. בינתיים, הילד יושב בבית מבלי שאוכל לשלוח אותו לבית ספר אחר, וכל זאת, רק בגלל שמנהלת המתי"א לא רוצה לשחרר אותו בלי להיפגש אתנו. באיזו מערכת חינוך מתוקנת זה הגיוני?"
האם פנתה במכתב למנהלת המחוז במשרד החינוך דר' אורנה שמחון ולמנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב, שהפנו אותה למפקחת האחראית על בית הספר, אך זו נמצאת בחופשה. רק אחרי שיחה שניהלנו בצפון-1 עם גורם במשרד החינוך, הופנתה האם ישירות למחליפתה על מנת לסייע לאם לקבל תשובות. לצערנו, גם המפקחת המחליפה, הכריחה את האם להגיע לפגישה עם מנהלת המתי"א, ולאחר שהאם התעקשה, כתבה לה המפקחת כי תדאג לקבוע פגישה בין השתיים במיידית.
ממשרד החינוך נמסר: "מנהלת המחוז הינחתה את המפקחת הכוללת על בית הספר , המפקחת לחינוך מיוחד והמפקח על הביקור הסדיר להיכנס לעובי הקורה, לסייע לבית הספר להכיל את התלמיד ולשלב אותו וכן לעמוד בקשר עם ההורים כדי שהילד יגיע ללימודים בבית הספר , באופן סדיר. מחר תתקיים פגישה של גורמי המקצוע עם האם כדי לקדם פתרון לטובת הילד ולשביעות רצון כל הנוגעים".
